מה היה קורה אם הייתי בעצם משהו אחר? משהו שחי חיים קצרים, בוא
נגיד יתוש... היו לי 24 שעות לחיות והייתי צריכה להספיק לעקוץ
בהם כמה שיותר אנשים, למצוץ דם? אז היינו מסתדרים? אז אפשר היה
לגשר על הפערים? אם הייתי יתוש הייתי עוקצת אותך, שכל הזמן
יגרד לך ותצטרך להיזכר בי. היית מקלל אותי וצוחק עלי שאני
מצליחה לברוח מהכפכף שלך, היית צוחק שאני מחזיקה מעמד ב- 400 K
ובטבליות שאתה שם. כי אתה צריך כבר להבין שאתה פשוט לא תוכל
להיפטר ממני. אני "בלתי פטירה". אתה תמשוך את הפוך מעל הראש
ועדיין תשמע את הזימזום המעצבן הזה.
אם הייתי יתוש היית מוחץ אותי למוות. שאני אפסיק, אפסיק כבר
להציק, לעקוץ ולזמזם. אני חושבת שכבר מחצת אותי כמה פעמים,
אפילו שאני לא ממש יתוש ואפילו הרבה יותר גדולה ואי אפשר פשוט
להעיף עלי איזה כפכף או לרסס עד שאני אפול. אני גם חושבת שבגלל
שהתרגלת כל כך לזמזום ואפילו התחלת לחבב אותו, פתאום הוא נורא
חסר לך. ואני, איפשהו בעולם הבא, למרות כל הכעס על זה, שאתה זה
שמחץ אותי, מתחילה ככה קצת לחבב אותך. אני אוהבת אותך. אבל
אני, כאן, בעולם הבא, עם מלאכים מהעולם הבא, ששומרים עלי, בבית
שלי בעולם הבא, מתעסקת בעיסוקים של העולם הבא ואוכלת אוכל של
העולם הבא. ואתה? אתה במציאות שלך, עם החברים והחברות
המציאותיים שלך והעיסוקים המציאותיים שלך והכפכפים המציאותיים
שלך וכן - גם עם היתושים המציאותיים שלך. |