אני אוהב אנשים שמחים
כאלו שכותבים שירים
מתוך הג'וינט התקוע
בזוית הפה
כאלו שלא קונים בגדי עור
ומוזיקה בשבילם
זו שפה
האם צריך להתייסר
כדי לכתוב שיר?
לא מספיק כוסית וודקה
ומריבה הגונה?
כל הבארים הללו בפינות
כל הבחורות
כל הזיונים הללו בלילות
לאן זה מוביל?
השירים שאני כותב
זה חרא
הנשים שאני פוגש
חושבות על אהבה לנצח
תבטיח הן אומרות
תבטיח
ואני אוהב אנשים שמחים
גם נשים
כאלו שיש להן ג'וינט ביד אחת
ומוזיקה בראש
שמדברות על איינשטיין
בגובה העיניים
שלא קונות בגדים מעור
ויודעות מה זו
מריבה הגונה.