חשק לעשות דברים
סוריאליסטים
מצב רוח מלנכולי
וגם קצת
הרסני
לעצור את הדמעות
ולהרגיש
געגועים מוזרים
לכאב שמהול בהמון דברים קטנים
שאין לי צורך להגדיר
במרפסת של הבית
לעמוד
פתאום רואים
אורות צבעוניים
שלא ראיתי אף פעם
אני מבינה שלא באמת התאמצתי
לראות
ולדמיין שאני גדולה מעצמי
בכמה שנים טובות
ושהים הזה
הוא פרטי שלי
ואני גרה לבד
ויש לי כלב
ואפשר לעשן בסלון
ולרקוד תוך כדי,
כשמתחשק לי
ועבודה מונוטונית
שפוגשים בה אנשים אחרים
שלא פגשתי אף פעם
ומישהו יביא לי קריזות
וישלים איתי, ככה סתם
משיעמום
לשמוע פתאום שיר
נורא מתאים לרגע
לשאול את עצמי
אם יש לי את האומץ
לשנות משהו
בחיים שלי-
עד הסוף.
להגיד שהמסגרת
לא עובדת
ולהיות צודקת, עם פתרונות
ולהקשיב לשקט
ולשתות קפה בלי חלב
ולהעמיד פנים
שזה טעים
ולכתוב ספר שקוראים לו
ים של רצונות קטנים.