121. ימח שמם
הלוואי ולא היו הדברים מעולם
הלוואי ועוד הייתי יכול לראותם
הלוואי ועוד חייתי יחד איתם
הם, אבא, אמא, שנרצחו שם.
אפילו קבר אין לי עבורם
כי נשרפו בידי שטני עולם
נרצחו על לא עוול בכפם
והרוצחים, אין בידי להענישם.
אותם תנורים שלקחו נשמתם
ולזיכרון עומדים על מקומם
שם חיפשתי את אפר גופם
כדי לנגוע ולבקש סליחתם.
על שלא יכולתי להיות איתם
באותן להבות אש והעשן.
אלוהים, היכן היית באותו הזמן
לקחת אליך הרוצחים ולא אותם?
אבל אין אפר, רק דשא מרומם,
אני רק מתפלל שמלאת רצונם
ולקחת אותם לגן עדן שמשם
יוכלו מלמעלה לראות את בנם.
אני רוצה שיראו אותי איתן
זקוף, בריא ותמיד עם זכרם
ובלבי תמיד נושא את הנקם
על שרצחו אותם, ככה סתם.
הנאצים, ימח שמם! |
