הרוח פיזרה את מה שנשאר מהשערות של מוטי. למות יפה הוא כבר לא
יצליח. עיניו אדומות מבכי ועייפות, ובטנו בולטת כאילו היה כל
חייו מדושן עונג. עונג - הוא בוכה בשקט וצוחק בקול רם, פתאום
זה נשמע לו כמו מילה בארמית. הוא לא זוכר מה זה. זה לא שלמוטי
היו חיים רעים, פשוט נמאס לו מהכל. הוא התחתן, גידל את ילדיו,
התגרש, התחתן שוב, זכה לראות את גם נכדיו, ובעיקר עבד. היום על
הגג הוא יודע שהוא כבר ראה הכל בחיים. חיים - פתאום זה נשמע לו
כמו מילה בארמית. לא זוכר מה זה. עכשיו הכל יגמר. הוא יקפוץ
למטה, ירגיש את החופש באוויר לשנייה, ויעלה לשמיים. אוי, כמה
שאלות יש לו לשאול את אלוהים. הוא כבר לא יכול לחכות עד שהוא
יראה אותו. בפעם הראשונה בהיסטוריה, המת יעמיד את אלוהים למשפט
ולא להיפך. משפט על זה שאלוהים ברא את האדם בצלמו, רק שכח
להוציא לו את הזין מהתחת. לו זה לא כואב.
הוא שותה שלוק אחרון של יין, רגע אחרון של כיף. כיף - הוא שוב
צוחק ובוכה בו זמנית, זה ממש נשמע כמו מילה בארמית. בבדיחה
האחרונה בחייו מוטי מצליח לחייך, ומוריד את בגדיו, רוצה שכולם
יראו אותו, כמו שנראה אדם זקן מקומט ומכוער. מבעד לאותם קמטים
הוא מגלה קעקוע נסתר. קעקוע שחרט על עצמו, כדי שלא ישכח לעולם.
2047 - המסיבה הגדולה, זאת שהזמינו אותו אליה לפני 43 שנה,
כשהבין גם מילים בארמית :עונג, חיים, כיף. מילים שאולי יחזרו,
גם אם רק ללילה אחד. ופתאום בגיל 70 מוטי מבין שהדבר היחיד שיש
לו משמעות בחיים, הוא הרגע שבו חוגגים אותם. מוטי מתלבש בחזרה,
ומלא באופטימיות ותקווה, הוא מועד ונופל. מרוח כולו על הכביש,
מקומט וזקן.
גם ככה הוא לא היה עובר את הסלקציה...

מפחדים לגמור כמו מוטי?
17/5/2047
מסיבת ענק לכבוד החיים
הכניסה מגיל 65. אין כניסה לבנות שעדיין מבייצות.
גישה נוחה ללא-נכים
הסעות יצאו מבתי האבות המרכזיים ומהמחלקה האונקולוגית
אינפוזיות יחולקו חינם
פרטים נוספים עוד כמה שנים