יושב בחשכה גמורה
מנודה ונחשב למחלה
אף אחד לא באמת מכיר אותי אך יודע לקטלג
זה לא אני שם

יושב ומתבונן במראה
שינויי האופנה נראים על פנים חלקים
ואט אט כולם נראים אותו הדבר לצלילי המגזין
ואני לכוד אי שם
זה לא אני

שאני רואה אותך
בלי איפור או דרך הדגים השותקים
עם דמיון מופלא ודרך חיים
נפשך מרוממת את נפשי
ואני מרגיש חופשי שוב
זה אני

ליצן יושב בחדר
מתחיל להוריד את האיפור הכבד
החיוך נשאר בלב  שבור
שהעין לא מסוגלת לראות
רק חיוך על שפתינו שאנו צופים במופע

שאני נמצא לבד
ואותי אתם מקבלים כפי שאני
בלי להגדיר את  נפשי
אז תראו
אותי

תתעוררו והתחילו ללכת
חכו שניה לזריחה
ותשימו לב
שיש גם שקט בכול הרעש של הדרך