|
אם לא הייתה לי תקווה אולי הייתי מוותרת
מנסה לשכוח
אבל יש תקווה
כמו להבה קטנה
שמדי פעם אתה טורח להוסיף לה שמן, בלי לדעת אפילו
כל נשיקה שלך, שבשבילך היא סתם בשביל הכיף
חודרת כל כך עמוק
ומגדילה
את התקווה
בדיוק כמו שמן
את הלהבה
ומדי פעם הלהבה קטנה וקטנה
וכמעט נעלמת
ושוב גודלת ובוערת
שוב, בשביל הכיף
כל כך משתדלת לכבותה
לגרום לה להפסיק לבעור
אך שוב נכווית
מהחום
של הלהבה
ניסיתי אף לכבותה עם מים
אך משום מה המים לא מספיק טובים כמו השמן
המים לא מכבים
והשמן מבעיר
ומגדיל
ושורף
והלהבה גדלה וגדלה וגדלה
ושוב קטנה
וקטנה
וקטנה
אך עדיין קיימת |
|
|
שנאתי את
התיכון.
הילדים בקיבוץ
היו דוחפים אותי
ללוקר ומטביעים
אותי בשירותים
וגונבים לי את
הלאנץ' מאני.
אפרוח ורוד,
עדיין ב"היי"
של ווסט בברלי
היי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.