העיר מביטה בי ואני נכלמת
בוכה אל חיקה כמו גור חתולים
אווילי
מתהלכת כסומאת בקולותיה
והם אוחזים בי
בכוח חמתם הכבושה ואני
שלה. (אל מחוץ
חמתך אני כעיוורת אל מול אורותיך
אני אינני-) ועתה
אין בוכים ברחוב דיזינגוף
בפרצופים ריקים אני משתקפת לשווא
וכמוך עירי,
אני יודעת,
ביחד שוב לא נהיה לבד |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.