|
העיר מביטה בי ואני נכלמת
בוכה אל חיקה כמו גור חתולים
אווילי
מתהלכת כסומאת בקולותיה
והם אוחזים בי
בכוח חמתם הכבושה ואני
שלה. (אל מחוץ
חמתך אני כעיוורת אל מול אורותיך
אני אינני-) ועתה
אין בוכים ברחוב דיזינגוף
בפרצופים ריקים אני משתקפת לשווא
וכמוך עירי,
אני יודעת,
ביחד שוב לא נהיה לבד |
|
|
מאיר אריאל אמר
שמי שנדפק פעם
אחת כבר לא יכול
להגמל מזה, ואני
מוסיף ששדופקים
אותך מצד אחד,
אתה דופק את
עצמך מהצד השני
בשביל להתאזן,
כך שאתה יוצא
דפוק מכאן
ומכאן, ולפעמים
גם מעוד
כיוונים.
האיש הרע
מהמגירה, מתוסכל
מינית מכול
הכיוונים בבת
אחת. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.