עדי מולדן / ציפייה |
נועל אחת בשנייה
לא מרפה האחיזה.
משפיל עיניו
לעבר רצפה קרה
וגם הן נעולות
על נקודה זעירה.
ושפתיו כה נוקשות
יבשות עד כאב
ועורו התייבש
חסר לו מגע אוהב.
אם היית
פותח ידיך לקראתי,
מביט בי ושואל
את השאלה שלה אני מצפה
הייתי ללא ספק
מסכימה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|