|
כריות מלאות אבנים
אני חוטף בפרצוף.
שריטות, חתכים,
זה לא יעבור.
אולי בעוד מאה שנים
אני אלך על מדרכה ברחוב
מוכר בתל אביב.
זה יהיה בהילוך איטי.
השמש תרפרף על הצלקות.
אני אשמח ואקנה לי משהו לשתות.
הבועות של המשקה המוגז
יתנפצו לי על הלשון.
יש למה לחכות. |
|
|
לא אכפת לי בכלל
מה שאומרים
עליי, הם יכולים
להגיד מה שבא
להם ועדיין לי
לא יהיה אכפת.
כי להיות אכפתי
זה כבר לא דבר
כל כך מקובל
בחברה המודרנית,
עדיף הרבה יותר
להיות אדיש
וקולי.
מהוהאואהואהו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.