|
לגמרי בטעות עלתה לי מחשבה
האם היא חושבת ומה עכשיו עושה,
נטעתי במוחי תקוות, שנבלו עם השעות
לעומת שנים קודמות שפרחו בלי להשקות.
שוכב במיטה עם חצי קילו של הזייה
שעד לא מזמן היתה בה מקיאה,
האם היא עם אחר?
עם מי כבר התנשקה?
מנסה אך מתקשה את האושר לפנטז
מדמיין אותה כאן, שוכבת על גבי
איך קול צחוקה הרך
ממלא את כל גופי.
כל כך הרבה הייתי נותן
כדי שתקתוק השעון יעצור,
והזמן לאחור יתחיל לספור
כל כך הרבה רצון ומעט יכולת
שכל מה שאוכל לעשות זה ללכת לעבוד במכולת. |
|
|
"אינגה, תגידי
לי...", פניתי
למורה למחשבים
ודרשתי - "למה
מלמדים אותנו
פסקאל ולא סי
פלוס-פלוס?"
"אנשים שיודעים
סי, מוצאים
עבודה אמיתית
ולא מסתפקים
בהוראה..."
"ואת, יודעת
סי?", ללא טיפת
טאקט מיותרת
"אני בכלל
דוקטור
לפיסיקה!", משנה
נושא בזעם.
ילד סובל בכיתת
מחשבים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.