אתה לי זכוכית
שקוף וקר
רואה דרכך את הנוף
הולך ונגמר
את הזמן שעבר
את הזיכרונות
את השנים היפות
את כל מה שיקר

וגשם ישטוף
את היום שעבר
ורוח תעיף
את העצב המר

אתה לי זכוכית
דומם וזר
אין בך עוד מקלט
מהחורף הקר
אין זיכרון
מראשך על הכר
רק געגוע
למשהו מוכר

וגשם ישטוף
את היום שעבר
ורוח תעיף
את העצב המר

אתה לי זכוכית
מתנפץ ונשבר
וכואב כרסיס
שאל גופי חדר
פתח את פצעיי
את ליבי שבר
כנראה שכאב כזה
אף פעם לא נגמר

וגשם ישטוף
את היום שעבר
ורוח תעיף
את העצב המר...