אני מקווה שתקרא את זה מתי שהוא, מאוד מקווה.

דבר ראשון, אני רוצה שתדע שאני כותבת את זה יום אחרי שנפגשנו.
אתמול, בבר, כרגיל, כמו בכל שבוע. והדברים שאמרת לי... הם
חילחלו דיי חזק שם במח.
אז יש לי כמה דברים להגיד לך, ואני עושה את זה פה,  כי תמיד
הייתי טובה יותר בכתיבה מאשר ב"אחד על אחד", ככה הדברים יוצאים
לי טוב יותר.
אז נתחיל  בזה שאתה בחור מדהים! הרבה זמן לא הכרתי בחור כמוך.
אתה מצחיק אותי, שזה אחד הדברים שיותר חשובים לי בבחור, אתה
מקסים, כיף לי איתך ,אתה חכם (ושלא נשכח, גם טייס...), בקיצור,
כל מה שאני מחפשת בבחור.
וכל הבלבלות האלה איתך, אני לא יודעת מאיפה הם נובעים. אולי זה
נובע מזה שאני מפחדת להכנס לקשר רציני שוב, או אולי שאני
עדיין לא מוכנה, או אולי זה שלחצת קצת (אבל התגברת על זה) ויחד
עם כל זה, אני יודעת שאני מפספסת. אני מפספסת מישהו שיכול
להיות בשבילי עולם ולמלואו, בחור מקסים שאני יודעת שייתן לי כל
מה שאחלום עליו ואפילו מעבר ואני יודעת שאני עושה פה טעויות
באופן עקבי, פשוט לא מפסיקה איתן... אחרי כל כך הרבה פעמים
שנתתי לעצמי עוד צ'אנס, נתתי לך עוד צ'אנס, וכל כך הרבה פעמים
שאתה נתת עוד צ'אנס ועוד אחד (ועוד אחד), נפל לי האסימון. אני
חושבת שפשוט נדפק לי שם משהו בשכל, ואולי בשביל זה אתה כאן.
אולי בשביל זה אתה פה ואולי הכרתי אותך לא במקרה.

תראה, אני מאמינה גדולה בגורל, ואתה יודע את זה, ואני חושבת
שזה לא סתם מה שהיה לנו. כבר אמרתי לך כמה פעמים, אתה לא עוד
בחור שעבר לי בחיים, עובדה, שעבר יותר מחודש מהפעם האחרונה
שהיינו "יחד" ואתה עדיין מתרוצץ לי במחשבות, ואני יודעת שגם
אני שם אצלך במח הקודח שלך, ואולי לכל זה יש סיבה. אולי לכל מה
שעברנו, כל הפעמים האלה של "כן ולא" יש משמעות של מעבר. אולי
נכנסת לי לחיים בשביל לתת לי את הכאפה, להוציא אותי מהסרט שאני
נמצאת בו כבר כמה חודשים ואתה צריך להבין את זה.
אני יודעת שאתה כבר כועס עליי ומאוכזב ממני, אני במקומך לא
הייתי רואה אותי ממטר, אבל אתה, שי 92 שמש, בגלל שאתה כל כך
מיוחד, אתה לא מתנהג אליי ככה, למרות הכל.

אתמול, כשנפגשנו וכשאמרת מה שאמרת, צבטת לי כל כך בלב, אמרת את
הדברים שהיו לך להגיד, שפכת ממש הכל, ואז חיבקת אותי חזק חזק
(וכל כך לא רציתי שתרפה), הרחת אותי (כמו כל פעם...) ואמרת
לי שאתה לא יכול יותר, שקשה לך איתי.

שי, אני מצטערת על הכל, אני טיפשה שלא מוצאת את עצמה, אתה
מדהים ואני פשוט מן אולי אפאטית שכזאת משום מה, ואתה חייב
לסלוח לי על זה.
אני מקווה שיום אחד תקרא את זה, ואז אולי תבין מה שעובר עליי,
למרות שניסיתי להסביר את עצמי הרבה פעמים כבר, ואני שונאת את
המחשבה הזאת שאני מפספסת אותך. ואני לא רוצה שזה יהיה ככה.
אבל לבוא ולהבטיח לך עולמות, אני לא יכולה, כי זה אף פעם לא
עובד (מתוך ניסיון, אני יודעת) אבל אם תוכל לתת לי עוד קצת זמן
להבין דברים, אני אהיה מאושרת.
אני יודעת שאתה לא חייב לי כלום, כי צברתי אצלך כמה נקודות
רעות על דברים שעשיתי (או שלא עשיתי, תלוי איך מסתכלים על זה)
אבל מה שאני מבקשת זה עוד קצת זמן... זה הכל.
שלך,
מורן


25.12.04