למה לרוץ? למה ללכת?
למה זה שבחוץ יש עדיין שלכת?
איפה יש מקום שאין בו בדידות?
איך פתאום שנינו הלכנו לאיבוד?
איך זה שהכעס השתלט עליך?
ולמה אני יודעת רק לבקר את צעדיך?
למה ויתרת? למה שתקת?
למה נתת לנו ליפול?
איך זה שקרסת בתוך עצמך ולא נתת לי לראות את הכל?
למה זה כבר לא אותו הדבר?
ולמה הקשר הזה לא מוגדר?
למה לאבד שליטה על הכל?
את הפצע זה אפשר לרפא באקמול?
למה אני מכירה אותך וזה עדיין קשה?
למה אופי זה דבר כה מקשה?
איך זה גם כשהקשבתי אבדתי שליטה?
למה המחשבות האלה לא נותנות לי מנוחה?

אתה חשוב לי... אתה יודע
אני לא רוצה שהקשר הזה ימחק
זה עצוב לי... אתה שומע?!
אז למה ששנינו נתרחק
שב איתי פה כמו בימים הטובים
נדבר כמו קודם אבל ניהיה ערניים
לרצונות שלי, לרצונות שלך
לכאב שלי, לבדידות שלך
בוא נתבגר פעם בחיים
ואז אולי... רק אולי נרגיש שוב קרובים.