עוד תקופה חלפה לה,
סתם תקופה, כבר עברתי הרבה כאלה,
התכנית טלויזיה שתמיד התייצבתי לראות כל יום באותה שעה- כבר
נגמרה
החברים משנה שעברה, החברים מפעם, או אפילו סתם אנשים שנהגו
להסתובב סביבך - כבר לא איתך.
את מקומם ממלאים אנשים חדשים שנכנסים לחייך, אנשים לא בהכרח
טובים, פחות או יותר,
אנשים שונים אנשים שאולי יותר מתאימים לאתה העכשוי או למעמדך
החברתי.

אבל הפעם זה שונה,

אני מרגיש שהזמן הולך ואוזל, מסביבי אנשים , משתנים...
שותים קפה, נוהגים, מתגייסים לצבא- ולובשים מדים!
וכולם עוזבים מאחור את כל המשחקים, שוכחים איך היה רק לפני שנה
או שנתיים...
הדברים היו שונים! היה אפשר סתם להירגע ולשבת על איזה ספסל, או
ללכת לאט לאט
סתם בקצב שלך הביתה אפילו אם זה ייקח "שלושת רבעי שעה"...

היום תכנון זמן הוא מצרך חשוב, עכשיו אני כאן מחר אני שם
חוזר הביתה מאוחר, ולכל הדברים הטובים לא נשאר זמן!
נראה כבר כי כולם השלימו עם המצב,
ורק אני עוד מתפרפר...
החלטות חשובות יש בדרך, ועל חלקן אני מצטער...

עדיין מכונס בתוך עצמי, חולם בהקיץ בתוך הגבולות האין סופיים
של העולם הדמיוני שלי
בו קיבלתי 100 במבחן, וזאתי שבשבילה תמיד הייתי לא קיים, היא
חברה שלי כאן.
כיף לי כאן, בטוח מכל מפגע מכל סירוב ומכל נוכל,

האם אהיה חייב להתבגר?