בשמלה פרחונית
היא מפזרת
ריחות לילך בין
עצים עבותים
ודרכים לא סלולות
היא זוהרת
ורגלים שבריריות
קרסוליים דקים
מרחפים מעל שבילים
זרועים במוקשים

עיניים אפורות
גדולות ובורקות
היא שולחת מבטיה
ומעפעפת בריסיה

היא שולחת את ידיה
החיוורות
ובאצבעותיה הרכות
היא מושכת בחולצתך
מהפנטת אותך בעיניים
אפורות

בידיה הקרות
היא עוטפת את גופך
ובמגעים מרפרפים
משאירה שריטות
בגבך העירום
ומנסה לשכר
בנשיקות מפרפרות
על שפתיך הסדוקות

שמים קפואים
עלים כקרחונים
דוקרים מבעד
לחולצה דקה

מוקשיך זרועים
באדמה

אתה עומד
בקרחת יער עירומה
ומנסה לנשום אותה