"זוז כבר יא חתיכת זבל מכני", צעקה האישה בלבוש ההדור והאיפור
הנמס לעבר הרובוט שהתנהל מאחוריה במעלה המדרגות הצרות.
"מניאקים כולם, דווקא תוקעים לי מכונה שלא זזה."
"30 שנית לשידור, כדאי שתהיי מוכנה", הודיע הבימאי דרך האוזניה
בלי חיבה יתרה.
הכתבת הקשיבה לפטפוט של הזנזונת גונבת התפקידים שבאולפן תוך
שהיא מציבה את הרובוט מול הדלת. "למה אני צריכה לעשות דברים
כאלו? כבר הייתה צריכה להיות לי תוכנית אירוח."
נורית השידור של הרובוט נדלקה ועל המסכים בכל רחבי המערכת
הופיעו הפנים המחייכות של הכתבת. "כן דנה", היא אמרה באדיבות
מעושה לקריינית הורסת הקריירות שבאולפן הממוזג. "אני כאן מול
דלת דירתו של הפרופסור הר-עמית (זום לעבר הדלת עם הצבע המתקלף
והשלט המסורתי בדבר הפרעות על הידית), האיש אשר הבטיח לפני 20
שנה למצוא את הפילוסופיה החברתית המושלמת לדו-קיום. למיטב
ידיעתנו הפרופסור לא יצא ולו פעם אחת מדירתו במשך הזמן הזה. כל
צרכיו מסופקים ע"י רובוטים וזאת על-מנת שלא יופרע בעבודתו.
לאור המצב הפוליטי הנוכחי וההמונים שדורשים שינוי, החלטנו
בחדשות ערוץ ארבע לשאול את הפרופסור אם יש לו איזה שבריר של
אמת אשר יוכל להקל את המצב הקשה מנשוא."
לפקודה נע הרובוט קדימה ומאתיים קילוגרמים של מתכת הפילו את
הדלת פנימה. בפנים ישב לו, בין ערמות הנייר המצהיבות ואריזות
המזון המשומשות, אדם חיוור בעל זקן לבן וחולצה מוכתמת.
"פרופסור הר-עמית, כאן חדשות ערוץ ארבע, אולי תוכל לתת לנו
הצצה בפילוסופיה שאתה מפתח? דרך שבה יוכלו המיליארדים של
האנושות לחיות בדו-קיום?" שאלה הכתבת בתוקפנות חייכנית.
"תגידי, את לא יודעת לקרוא? כתוב כאן במפורש על הדלת "נא לא
להפריע". זה כזה פשוט - נא לא להפריע. אני לא הפרעתי לך אז את
לא תפריעי לי. עכשיו תעופי לי מהעיניים."


נכתב ואושר לפרסום ע"י אורי "בץ הלוחם בדרכים" חריש