הרוח חורכת את הבשר הצעיר
שמתגלגל כאבן אל פני מי נהר תכולים.
הקצף מתפזר במעגליות
האבן שוקעת במעמקי הייאוש והאושר,
הכלאה בלתי אפשרית.
הניצוץ של האור מפנינה שנולדה
לחופש טהור,
נחסם על ידי אבן מגוננת.
ואנחנו מתגלגלים עם מי הסחף,
הגאות סוחפת אותנו חזרה אל האדמה,
חזרה אל היד שזרקה אותנו.
עכשיו אנחנו חופשיים,
הולכים בין צדפות ואורות וחושך,
עפים עם השלכת כעלים שנושרים
על אספלט ברחוב סואן.
בורחים עם הרוח הקרירה,
המושכת אל הלא נודע.
כמו בתוך אוטובוס,
עם נוף מתחלף, רץ, במהירות מסחררת
ושחור וצבעים חולפים על פנינו.
ובעיני נידלק הניצוץ של פנינה בוהקת שנחבאת אל הכלים
ובשיערי ברק של שמש על פני גלים
ובנפשי ייאוש ואושר...
ובליבי חיים.
אני מהות הרוח,
מהות הנפש החופשייה שדוהרת על פני שדות ירוקים,
על גבי גלים של
אהבה.
אני נשמה טועה.
25.12.2004 |