יסמין רונן / געגוע |
גם בלילות הקפואים חלון חדרי פתוח, מצפה לך שתחלוף דרכו, ולא
עובר יום שבו ראשי אינו מורם אל השמיים ועיניי אינן מחפשות
אותך, ילד נצחי שלי. ברחובות אני הולכת זקנה ועייפה ומתגעגעת
לילד שלא רוצה לגדול. ובגנים אני יושבת לי על הספסל ומחכה לזמן
שיעבור. בימים, בלילות, אני חושבת עליך: צעיר, ויפה, ולבד. גם
אני כזאת: לבד.
אוי, פיטר פן...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|