ועכשיו זה סופי. זהו. זה נגמר. לא נשאר לי כלום.
אפילו התקווה כבר אבדה.
כן, יותר מידי דברים שמזכירים אותך, זה כן נשאר.
והדמעות. והכאב. גם זה נשאר. או שבעצם זה רק מתחיל.
אומרים שיש עוד הרבה דגים בים, אבל אני לא מחפשת את הדגים האלו
כי אני רוצה את הדג שלי בחזרה. הדג שעכשיו אני יודעת שגם לא
ישוב.
ואומרים לי לחשוב על הדברים הרעים שבך, שזה יעזור לי לשכוח.
אבל את הצדדים האלו בך לא יצא לי לראות. אולי הייתי מסונוורת,
ואולי גם לא נתת לי לראות אותם. מה שבטוח היה לנו טוב, וככה
אני רוצה לזכור את זה. גם אם זה אומר שאני לא אוכל לשכוח...