חשוך לי,
ותמיד חושך עושה לי רע,
אפשר לקרוא לזה פחד,
זה לא באמת משנה.
פוקחת את העיניים,
והשמש, גם אם היא שם,
וגם אם היא לא,
מסנוורת אותי.
כואב לי הראש.
ויש לי בחילה נוראית,
ושנים שלא הייתי באמת חולה,
אז בטח זה סתם.
קר לי,
ואני לובשת סוודר,
ומעיל,
וכפפות.
אבל עדיין קר.
אטום לי קצת.
ואני לא מוצאת את המפתח,
אז נשארתי כאן,
נשארתי נעולה.
הכול מעציב אותי,
באמת הכול.
מן תקופה כזאת,
הכול עצור ומיושן.
עובר מהר מדי,
לאט מדי,
כבר מבולבל לי.
לשתוק ולשבת בצד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.