אני לבד.
וקר לי.
והראש שלי כואב.
מותר לי להתבכיין, אני מרשה.

שחור לי בעיניים.
הכי שחור שיש.
שחור שנבלעים בתוכו.
ואני לא יודעת מאיפה לצאת.
כי שום דלת לא מסומנת.

כן, עכשיו אני הכי שאפשר.

העיניים לא מפסיקות להציק.
שהן כל כך רוצות לבכות.
והראש מתפוצץ.
טוב, תפסיקי להתבכיין,
התחרטתי.

אז שום דבר כבר לא נראה נכון.
ושום דבר לא נראה שיכול לעזור.
והכול תקוע.
וכולם ממשיכים.
ורק אני כאן מאחור נשארת.

כן, רק עכשיו אולי שמים לב.

כל כך הרבה דברים.
מסתובבים לי בראש.
וכל כך הרבה מילים.
נכתבו רק על המצב הזה.
אז מרגיש לי מיותר.

יותר מהכול.
למרות ההכחשות.
אני רוצה חיבוק.
אמיתי.
שיגרום לי להרגיש.
טוב יותר.

כן, בטח.

יודעת שזה לא יבוא.
כי אני סתם.
דוחה את כולם.
יורה לעצמי ברגל.
דוחפת עוד קצת,
רק שיכאב.