פרצוף מוכר הופך לזר.
חלום ישן הופך מתסכל.
עלובה, עצובה.
אני לא שייכת לעולם החיים.
רוצה לרחף בעולם החולמים, המתים אולי-
שכבר אין להם קרקע
ואין להם שמיים או גבולות.
הם מרחפים ברוגע, בשלווה.
שום דבר אינו מלחיץ או מדאיג יותר.
הם כבר לא כבולים, לא חושבים.
עוזבים הכל מאחור ופשוט פורסים כנפיים שקופות ועפים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.