לכל איש יש שביל שבו הוא פוסע לאורך חייו.
לפעמים השביל ישר, מפואר ונוח, לפעמים שבור, בוצי ומשובש.
הנוף יכול להיות מקסים - ציפורים, עצים ופרחים. לפעמים יהיה
שומם, נטוש, מדברי ומשעמם.
האנשים יכולים להיות חיכניים, לברך אותך לשלום אך לפעמים
מזלזלים, מתעלמים, מרשעים.

המסע הוא ארוך, לפעמים יימאס לך ממנו ותרצה לעצור לנוח קצת ורק
אז להמשיך בדרך.
דרכים אחרות יראו יפות יותר, מועילות יותר, טובות יותר ודרכך
שלך תראה עלובה, חסרת תועלת ומוזרה.

לאן הדרך מובילה? איש אינו יודע - לאור לבן, לגן פורח
ומקסים...
ובאיזו צורה תגיע לשם? יחף? שבור עצמות? פצוע? נקי?

ובעליות ובירידות תצעד לך. בגשם ובשמש. כששמח וכשעצוב -
ורק כשתגיע לסוף הדרך תביט לאחור ותצטער על-כך שסיימת את
המסע.
וכשתביט מלמעלה, איפה שלא תהיה, על המרחק הגדול שעשית ועל כל
הטעויות והנפילות או אולי ההצלחות והשמחות, אולי אז תרגיש
שלמרות הכל - כן שינית לטובה וכן היטבת את דרכך ואולי סללת
למישהו אחר דרך טובה יותר.