1. יום, חוץ, ספסל בחצר בית הספר.
רונה יושבת על הספסל לבד, קוראת ספר.
דניאל מגיעה ומתיישבת לידה.

                                         דניאל
                               היי, מה את קוראת?

                                         רונה
                   (לא מרימה ראש מהספר) פיטר פן.

                                        דניאל
         שוב? (נוגעת ביד של רונה) לא נמאס לך כבר מזה?

                                        רונה
(מסתכלת עליה) אף פעם לא יימאס לי ממנו. (חוזרת לספר)

                                       דניאל
               את חייבת להבין שהוא לא קיים באמת.
               די, תפסיקי, את כבר לא ילדה קטנה.

                                       רונה
(בכעס) את פשוט לא מבינה. הוא קיים, אני יודעת שהוא קיים.

                                      דניאל
                          איך את כל כך בטוחה?

                                      רונה
              (לוחשת, כאילו לעצמה) אני פגשתי אותו.

                                     דניאל
 (מתקרבת אליה בדאגה) לא את לא. את רק חלמת את זה,
               ושכנעת את עצמך שזה קרה באמת.
את צריכה לצאת מהפנטזיה הזאת שאת חיה בה. זה לא טוב להיות
                       כזאת מעופפת כל הזמן.

     (רונה מסתכלת עליה, ושוב מורידה את המבט לספר)

                        עכשיו בואי, יש שיעור.

            (דניאל לוקחת את התיק שלה והולכת)

רונה נשארת לבד.
סוגרת לאט את הספר, ומסתכלת קדימה.
מאחורי השיחים רואים דמות לבושה בירוק של בחור, שקורץ לה.
רונה מחייכת לעצמה, קמה והולכת.



                                     

תרגיל ראשון בפירוק סצינה -
במסגרת מגמת קולנוע.
תפקידי: במאית ותסריטאית.
התסריט מבוסס על סיפור כמעט-אמיתי :)
וצולם ביום רביעי ה-17 בנובמבר 2004,
ע"י צוות של אנשים מופלאים שאינם מעריכים את עצמם מספיק.

מטרת תרגיל בפירוק סצינה היא בעיקר אימון בפרטים הטכניים כמו
צילום ועריכה, וישנה פחות חשיבות למשחק ולדיאלוג.
למרות זאת החלטתי לא לכתוב תסריט בנאלי אלא אחד שמייצג משהו
שקרוב לליבי.

תגובות יתקבלו בברכה.