החיים בעיר הגדולה גורמים לך לספר סיפור,
על מקום, על בית קפה/פאב קטן,
שאין בו דמויות, למרות שאפשר להשלים שהם שם.
פעם הייתה בו ארוחת בוקר של אלופים - קורנפלקס וטישו,
והבר היה אינטימי לרביעיית מיתרים,
והברמן, בהתאם, היה יותר אישי,
והספות היו של בית, שקועות ועשויות מבד.
בית קפה/פאב קטן, עם קהל לקוחות קבוע, גם אם קצת קטוע,
שגם אם תגיע פעם בחודש, עדיין יזכרו אותך בחיוך כנה.

כי יש עיר גדולה, שמכירה אותך, ואת/ה אותה.
יש אחת כזו לכל אחד.

ויש את שאר ארצנו הקטנטונת.