כשמישהו יצעק את השם שלך
ואני אפילו לא אסתובב לראות אם אתה שם.
כשאני אפסיק להסתכל עלייך כדי לראות אם אתה מסתכל עליי
כשאני אוכל לקום בבוקר ולהגיד שהחיים כן יפים
כשאפסיק לחפש את ראשך
מבין מיליון אנשים
כשתעבור לידי עם מישהי
והלב שלי ימשיך לפעום בקצב הרגיל שלו
כשאשמע שיר עצוב והדמעות לא יחנקו אותי
כשלא יהיו דמעות
כשאפסיק להשתגע מהחשדות המדומים שלי
כשאפסיק לקנא כל כך בכל מי שמדבר איתך
כשאוכל להיזכר בך מבלי להתפרץ בבכי
ואולי אפילו עם חיוך
כשיעבור הרבה זמן
כשהחלומות שלי בלילה יהיו גם על דברים אחרים
כשהתמונה שלך שתקועה בי
תיטשטש ותפסיק להופיע
כשאני אפסיק להתגעגע כל כך עמוק
כשאפסיק להרים את השפורפרת
ולחייג את כל הספרות חוץ מהאחרונה
כשהכאב הזה יפסיק לפלח אותי בחדות

אז.
אז אני אדע שהתגברתי.