"מספר העולמות כמספר האנשים" (ניסים אמון)

איך אתה יודע שמה שיש לך, שמה שסביבך, שהעולם שלך זה מציאות?
מה זה מציאות בכלל?
רק מה שקורה, מה שנכון זה מציאות?
או שמה שבראש זה גם מציאות?
אתה עוקב?
אני אתן דוגמה:
אתה נוסע... יושב מאחורה באוטו, אתה לבד עם ההרהורים שלך, אתה
מתקשקש עם המחשבות שלך, "מעופף".
בדרך אתה רואה שלט פרסומת שהתקמט מהגשם והדמיון שלך נכנס
לפעולה: אתה תוהה אם האדם שהדביק את השלט השקיע ואכפת לו או
שעשה עבודה חפיפה רק ל"סיים את השלט המזדיין האחרון בגשם הזה
ונעוף הביתה!". אתה כבר רואה אותו במחשבתך על הסולם - חריץ
מציץ, סיגריה, לא לבוש כיאות לחורף עם פרצוף חצי זועף חצי
"קול" - ערס טיפוסי שרוצה לגמור את העבודה, לעשות את הג'ובה
שלו.
אתה "מתעורר" מן המחשבה ה"ארוכה" שבעצם היתה בסך מחשבה חולפת
מבין מליונים. שבריר שניה (כשעברת ליד השלט) ובתת מודע, בלי
לחשוב על זה, אתה יודע שאתה לא תעסוק בזה יותר בחיים.
שלא תחשוב על זה יותר לעולם ועוד רגע תשכח שכן אדם ממוצע חושב
כששים-אלף מחשבות ליום וזו רק אחת קטנה חולפת.
אתה לעולם לא תבדוק את הנושא - מי הדביק את השלט ואיך?
אתה לעולם לא תעסוק בתחום השלטים בחיים והשאלה הנשאלת היא מהי
מציאות בשבילך?
בהתחשב בעובדה שלעולם לא תדע מה היה שם באמת, מציאות בשבילך
יכולה להיות מה שעבר לך בראש?
או שבשבילך זה רק הרהור רגעי, זו רק מחשבה ומציאות יש אחת
כוללת לכולם?
אתה עוקב?
האם יכול להיות שאין מציאות מעבר ל"מציאות" שאתה מכיר?