הבטתי לאחור, המכונית של עידן נסעה במעלה השביל שמוביל לבסיס
שלי, רציתי לראות אותו עוד פעם אחת,  ראשו בצבץ מעל כיסא הנהג,
הסתובבתי חזרה לחדר.
הבסיס היה כל כך שומם, לפעמים זה נחמד ככה, להיות לבד, בלי
הרבה על הראש, אבל עכשיו משהו ריק בתוכי, עידן הלך, אני לבד,
עם מי אני אדבר?
הילה חברתי, בחיים לא תבין דבר כזה, אני לא יכול לספר לה,
ואימא שלי- אין סיכוי, היא תבכה בלילות אני יודע, אני לא רוצה
לעשות לה את זה, האם יכול להיות שאני הומו?
לפעמים כשכל החברה במקלחות אני רוצה לגעת, אני רוצה להרגיש,
לפעמים אני כל כך מפחד מהתחושות האלו. בקורס היה איתי בחור בשם
ליאור, הוא נפל אחרי חצי שנה, אבל הוא היה מאד דומיננטי בקורס,
בחור מאד יפה, נהניתי להסתכל עליו, תמיד פחדתי שאנשים יבינו
שאנשים יראו שאני רוצה לגעת בו, פחדתי ממה שהרגשתי בעצמי.
אני זוכר שפעם בקורס היה לנו ויכוח על הומואים, זה היה אחרי
שישבנו כולם באיזו שבת אחת לראות חדשות בטלוויזיה, דיברו על
מצעד הגאווה שהיה בתל אביב, היו שם המון אנשים שנשאו דגלים
צבעוניים,
אני הבטתי ולא הגבתי, למרות שידעתי שזה מדבר אלי, מישהו
בטלוויזיה התראיין ואמר להומואים ולסביות לא לפחד ולצאת מין
הארון, ואז שחר, שהיה חבר טוב של ליאור אמר שהוא בכלל לא מבין
מה יש להם להתגאות, הוא טען שהם צריכים לשמור את הדברים האלו
לעצמם ושבכלל זה לא כמו שאלוהים ברא אותנו, שזה לא בדרך הטבע,
ליאור הסתכל המום מדבריו של שחר "אתה בסדר ? "הוא שאל "מה
מפריע לך מה בנאדם עושה במיטה שלו, מה מפריע לך שהוא רוצה
שיתייחסו אליו שווה בשווה, וחוץ מזה תקרא בספרי היסטוריה,
אומרים שמאז ומעולם זה היה קיים" שחר בקושי נתן לליאור לסיים
"ממתי אתה נהיית לי אוהב הומואים, מה קרה ליאור ? אתה רוצה
לזיין אותי, אתה חיי באשליות, בתנך יש איסור למשכב זכר".
בחדר היו עוד 4 אנשים כולל אותי: דניאל שהיה הכי מורעל בקורס,
הוא עלה לפני 6 שנים מרוסיה ותמיד חלם להיות טייס, סתיו שהיה
מכפר שמריהו והיה הצפוני בחבורה, שחר וליאור מאד לא הסתדרו
אתו, בכל הזדמנות שהייתה לו הוא דיבר הפלאפון שלו, אף פעם לא
ממש טרח להתחבר לחברים מהקורס, שחר לא סבל אנשים שחושבים שהם
טובים ממנו, וסתיו היה כזה.
והיה את גלעד מערד, הוא היה תמיד נחמד לכולם, שחר תמיד אמר
שגלעד הומו, ואני לא הבנתי איך הוא יודע בכלל, אבל לא שאלתי
אותו כדי לא לעורר חשד, הייתי מתקרב לגלעד לפעמים, מדבר אתו
הוא היה סגור, או שפשוט לא אהב לספר על עצמו, אבל תמיד אמר
שהוא חייב לעבור את הקורס בשביל אימא שלו.
אף אחד לא השתתף בויכוח פרט לליאור ושחר שנראה היה כי חברותם
התקלקלה במקצת בעקבות אותו ערב, שחר החל להעביר שמועות בקורס
שליאור הומו, ולליאור זה לא ממש הזיז, גם לשאר החברים זה לא
הזיז, גלעד וליאור החלו להתקרב, אני השתדלתי להיות ניטרלי
לחלוטין, בתוך תוכי ידעתי שאני רוצה להיות עם ליאור וגלעד אבל
פחדתי.
ליאור הועף מהקורס אחרי שקילל את שחר בנוכחות מפקד הקורס,
החברה היו מאד עצובים, גם אני הייתי מאד עצוב, ליאור היה מין
גיבוי לכולם, הוא תמיד היה אנרגטי, מנסה לקרב את כולם, אבל איך
שהוא שחר בסוף הרס לו, המפקדים ידעו על המחלוקות בין שחר
לליאור וידעו שליאור הרבה מאד פעמים עמד בפיתוי ולא הגיב לשחר.
אחרי שליאור עף מהקורס ניכר שינוי במצב רוחו של גלעד, ואחרי
שבוע ביקש לחתום ויתור.
ליאור שעבר נפילת מוטיבציה החליט להוריד פרופיל, ובסוף התקבל
לקורס מחשבים, נשארתי אתו בקשר עד היום. באחד מהסופי שבוע
נפגשתי אתו ועם גלעד בפאב בתל אביב, גלעד סיפר לי בפתיחות רבה
שהוא החליט שהוא עובר לבנים, שנמאס לו להתייסר בשאלה על זהותו
המינית, ליאור לעומת זאת סיפר לנו שיש לו חברה חדשה, מישהי
שהכיר בקורס מחשבים בצבא.
אחרי שגלעד עזב את הקורס טייס לא עשו לו חיים קלים בצבא, הוא
ניסה להתקבל לצנחנים, הוא אהב את הכומתה ואת הנעליים האדומות,
אבל לצבא היה תכנון אחר, שיבצו אותו בשריון, שם גלעד עוד פחות
הסתדר וליאור סיפר לי שמרוב ייאוש ניגש גלעד לקבן ויצא על 21,
התעצבתי בשביל גלעד שכל כך רצה לשרת את הצבא .
ושחר, הוא לא החזיק בקורס עוד הרבה זמן, המפקדים חיפשו להפיל
אותו ובקורס טייס אפשר להפיל על דברים קטנים מאד, החברים
אומרים שהוא נפל במבחן ידיעות, אבל שחר הכחיש.
אחרי שהוא עזב האווירה חזרה להיות רגועה בקורס, אני נהייתי בין
האנשים המובילים למצטיין קורס, בסוף דניאל קיבל חניך מצטיין.
אני אוהב להסתכל על אנשים ולהעריך כל אחד מהם לטובה, להסתכל על
הצדדים החיובים שלהם למשל ליאור שהיה כל כך נחוש ואיתן בדעותיו
ועמד מאחוריהן אנשים בקורס אהבו להקשיב לו הם היו מסתכלים
מהופנטים מיכולת הביטוי שלו. וגלעד שהיה שאפתן ורצה תמיד
להצטיין, פעם הוא אמר לי שהוא מאד מפחד שאימא שלו מאד תתאכזב
מזה שהוא הומו שהוא רוצה לתת לה משהו להתגאות בו, הוא היה מאד
מסור לאמו.
ועידן, שכל כך שלם עם עצמו, עשה דרך ארוכה בשביל לראות אותי
ואולי להמשיך מה שהתחלנו לפני המון שנים, הלוואי וגם אני הייתי
שלם עם עצמי כמו עידן שלא מפחד מה יגידו אחרים.

                                     

                     

אחרי שעידן נסע, הלכתי להתקלח,  שם סיבנתי את גופי בעדינות,
חושב על גופו של עידן שרק לפני שעה נגע בגופי. ואני, הכרתי
תחושות שמעולם לא ידעתי, שלא יפסיקו לעולם. זה מתחיל בלב שמאיץ
פעימותיו, ומתפשט אט-אט לכל הגוף בחמימות נעימה.
השבת עברה לאט, כל היום חשבתי על עידן, הילה התקשרה ושאלה מדוע
אני נשמע מוזר, אמרתי לה שנמאס לי מהבסיס ושאני רוצה לחזור
הביתה, היא הזכירה לי שאני יוצא שבוע הבא לשבועיים חופש ואמרה
שנוכל לעשות הרבה דברים יחד. הרגשתי רתיעה בלב.
הילה ואני חברים כבר שנתיים וחצי הכרתי אותה שלושה חודשים לפני
שהתגייסתי לצבא, היא נורא התלהבה מזה שאני אהיה בקורס טיס,
הייתי מספר לה כל מה שקרה בקורס, היא תמיד הייתה שם בשביל
לשמוע אותי,ותמיד חיכתה שאני אצא הביתה כדי שנוכל לבלות, הרבה
זמן חשבתי שאני אוהב אותה, לפעמים חשבתי כמה טוב שהיא נמצאת
שם, שיש לי למי לחזור. החברה בקורס חשבו שאני כלי אמיתי שיש לי
חברה כל כך הרבה זמן, ושאני מקבל סקס כל סוף שבוע.נהניתי
מתדמית הגבר שהייתה לי בקורס, כולם תפסו ממני, פחדתי מהרגשות
האמיתיים שלי, פחדתי שיעלו עלי.
לא ידעתי שום הנאה אחרת, כל השבוע הייתי בבסיס, כשהייתי יוצא
סוף שבוע או שישנתי או שהייתי עם הילה וחברים שלנו. אני זוכר
רגילה אחת לפני שנה, נכנסתי לאינטרנט לקרוא חדשות באתר מסוים,
היו שם כל מיני חדרי שיחה ובין היתר נתקלתי בחדר של הומואים,
נורא הסתקרנתי מצד אחד ופחדתי מצד שני, בסוף נכנסתי והיו שם כל
מיני אנשים מוזרים שקראו לעצמם בשמות כמו "חרמן עם זין גדול" ו
"מחפש פסיבי בתל אביב". מהר מאד ניתקתי את האינטרנט, אבל חשבתי
על זה הרבה מאד אחר כך, לא העזתי להיכנס יותר.

                                 

                   

סוף השבוע הגיע, הילה באה לאסוף אותי מתחנת הרכבת בת"א, הלכנו
לאכול בשנקין צהרים.
היא אהבה להסתובב איתי כשאני במדים ולהשוויץ בכנפי הטייס שלי.
השתדלתי להיות רגיל, לא רציתי שהיא תשים לב לאיזה שהוא שינוי.
היא שאלה אם קרה משהו מיוחד בבסיס וביקשה שוב סליחה שלא יכלה
לבוא לבקר אותי ביום שבת האחרון שבו עידן בא. כמובן שטוב שלא
באה. היא סיפרה לי מה עובר עליה באוניברסיטה, היא לומדת
בירושלים משפטים, ואני הקשבתי בחצי אוזן. הילה בחורה יפה מאד,
אין מה להגיד, יש לה גוף מעולה ופנים עדינות להפליא, אני אוהב
אותה.
אולי בעצם אני רגיל אליה. משהו השתנה, הלב שלי מכיר תחושות
טובות יותר, נכונות יותר.
אמרתי להילה שאני מת מעייפות ורוצה לנסוע הביתה, היא הסיעה
אותי לביתי החדש ברמת אביב, לשם עברו הורי מירושלים, לבית היה
ריח טוב, ריח של משהו חדש באוויר.
אימא התרגשה לראותי, כרגיל.
הילה לא נשארה, היא אמרה שיש לנו שבועיים יחד אז היום עדיף
שאני אישן. הסכמתי אתה כי מאד רציתי להישאר קצת לבד. אחרי
שהילה הלכה התיישבתי לשוחח קצת עם אמי, היא הכינה לי כבד עוף
ופתיתים כמו שאני אוהב, סיפרתי לה כל מיני סיפורים על הטיסה
האחרונה שלי ועל החברה בבסיס ואז כשהיה רגע שקט היא הזכירה את
שמו "איך הייתה השבת שעידן בא לבקר אותך ?"
הלב שלי החסיר פעימה, אימא לא חיכתה לתשובה והוסיפה "אתה יודע
שהוא התקשר היום לבדוק מתי אתה מגיע הביתה"
"מתי הוא התקשר?" שאלתי.
"לפני כשעתיים" אימא שתקה ואז הוסיפה  "יפה מצדו להשקיע בך
ככה, לבוא מירושלים עד לבאר שבע,  לדאוג לשלומך" הנהנתי, פחדתי
שהיא תשים לב שאני מתרגש לכן ניסיתי להיראות אדיש ולשנות
נושא.
אימא שלי הייתה חברה טובה שלי, אני יודע שזה מאד נדיר שבן יהיה
קשור לאמו אבל ככה זה אצלי, הייתי מתייעץ בדברים שנוגעים
להילה, לצבא, לחברים . אהבתי לשתף אותה. אבל הפעם הדברים שעברו
לי בראש, רציתי לראות את עידן.
עליתי לחדרי שהיה עדיין מבולגן למדי מאז המעבר, התיישבתי על
המיטה הכל כך נוחה שלי לעומת המיטה בצבא. נכון, מגורי טייסים
אבל עדיין אין כמו בבית. על השולחן היה מונח פתק עם מספר
הטלפון של עידן, בהיתי בו מספר שניות, התלבטתי אם להתקשר.
החלטתי להניח לזה בינתיים ונשכבתי לישון.

                               

               
חלמתי חלום. בחלום ראיתי את עצמי יושב מחובר למכונת אמת עם כל
החוטים יוצאים לי מהגוף ואני יושב מתוח כשמולי יושבות הילה
ואימא שלי ומתלחשות כל הזמן, אינני מצליח לשמוע מה הן אומרות.
על כל שאלה שהן שאלו שיקרתי, אבל המכונה לא הצביעה שאני משקר,
אבל אני הרגשתי רע בתוכי.

                                 

         
אמצע יום שישי, התעוררתי. רוח פרצים בחדרי גרמה לאי סדר נוראי.
הפתק עם מספר הטלפון של עידן נחת על המיטה. ניגשתי לחייג את
המספר ורגע לפני, נשמע צלצול טלפון. זו הייתה הילה מעבר לקו.
עשיתי עצמי רדום והיא אמרה שנדבר מאוחר יותר. ניתקתי. התחלתי
לחייג את המספר של עידן, זיהיתי את קולה של אמו מעבר לקו,
הצגתי את עצמי, היא שאלה לשלומי וקראה לעידן.
"הלו" הקול העדין שלו צלל לתוך אוזני דרך חוטי הטלפון.
"היי עידן, זה אסף. שמעתי שטלפנת היום, מצטער שלא התקשרתי קודם
פשוט הייתי מאד עייף"
"האמת, הנחתי שתהיה עייף, רק רציתי לדעת שהכל בסדר אתך" כל כך
מתחשב הילד הזה.
"אני בסדר, אני חוזר לבסיס רק לעוד שבועיים בתקווה שלא יקפיצו
אותי לאיזו טיסה או משהו"
"ומה אתה מתכנן לשבועיים האלו ?" הוא שאל בהתעניינות .
"הילה, החברה שלי כבר תכננה לנו לוח זמנים. ובכנות, יש לי
תחושה שאני לא אעמוד בלוח הזמנים שלה, היא יכולה להיות יותר
גרועה מהמפקד שלי אבל אין לי לב לשבור לה את התוכניות."
השתתקתי, גם עידן היה שקט, הייתי מתוח, רציתי לומר כל כך הרבה
אבל חששתי. הנה אני פותח את הפה, אני אוזר אומץ "איך היה לך
השבוע?" הדגשתי את ה"לך".
"חשבתי עליך הרבה" עידן היה ישיר.
"גם אני חשבתי עליך הרבה, הלב שלי מבולבל, אני מצטער אה... "
גמגמתי "א אני רוצה לראות אותך, אולי אני אקפוץ הערב
לירושלים?"
"נשמע רעיון טוב, אתה רוצה לבוא אלי או שנלך לשתות קפה בעיר?"
הוא שאל "יש הרבה מקומות נחמדים בירושלים אם אתה זוכר.."
"בסדר גמור, אתה תבחר את המקום"
סיכמנו על שעה עשר בערב.
ישבתי לאכול עם המשפחה ארוחת ערב חגיגית. אחותי הגיעה עם בעלה
מהרצליה, סבתא שלי שגרה ממש קרוב אלינו, גם כן באה. כולם שאלו
על מצבי בצבא, אבל לאף אחד לא יכולתי לספר מה באמת עובר לי
בלב. היו תקופות שהייתי מספר הכל לאחותי, היא הייתה מכירה אותי
כל כך טוב עד שיכלה לדעת אם עובר עלי משהו, הערב היא לא שאלה.
אפילו לאימא שלי לא סיפרתי שאני נפגש הערב עם עידן.

                                   

         
עליתי על הכביש המוביל מת"א לירושלים. כל הדרך שנראתה ארוכה
מתמיד, חשבתי מה אני צריך להגיד לעידן, הייתי חייב לגבש את
עצמי.לפתע נזכרתי ששכחתי לחזור להילה אחרי שהתקשרה אחר
הצהרים.
לפני שחייגתי אליה, חשבתי מה לומר לה לגבי הערב, הרי אני נוסע
לירושלים והיא גרה בירושלים וזה עלול לסבך את העניין. החלטתי
להיות אמיתי, התקשרתי מהרכב, היא ענתה, סיפרתי לה שאני נפגש עם
חבר ילדות בירושלים ואולי אני אקפוץ אחר כך אליה אבל שהיא תעשה
תוכניות ולא תחכה לי.
למזלי היא לא חקרה יותר מידי לגבי אותו חבר.
הגעתי לעליות של ירושלים, חבל שחושך עכשיו אני כל כך אוהב
להסתכל על ההרים שמקיפים את ירושלים, עיר ילדותי. תמיד הלב שלי
מתרגש כשאני מגיע לירושלים.
קבעתי עם עידן ברחבת המשביר לצרכן ברחוב המלך גור'ג. הוא כבר
היה שם יושב על ספסלי האבן ליד העצים, הרחבה הייתה שוממת מאדם
הרי זה יום שישי בערב, 8 שעות לפני כן האזור הזה הומה אדם כמו
בכל יום שישי בצהרים במרכז העיר, אבל עכשיו הכל שקט, רק אני
ועידן.
כשהבחין בי התקדם לעברי הוא קם וחייך "אני מצטער שאיחרתי, לא
תזמנתי נכון את זמן הנסיעה" אמרתי בהתנצלות.
"זה בסדר גמור, אני ממתין רק חמש דקות, גם אני לא טוב בזמנים"
התחלנו לצעוד לעבר המדרחוב, היה שקט רגוע בנינו "איך עברה
הנסיעה? אתה לא עייף מדי אחרי שבועיים בבסיס?" הוא שאל
בהתעניינות.
"האמת שאני בסדר גמור. הנסיעה עברה לאט, חיכיתי כבר להגיע. כמה
שאני אוהב את העיר הזו, את השלווה הלא נגמרת."
"זה נכון, תל אביב הרבה יותר רועשת בזה אין ספק." הסכמנו.
בדרך לבית קפה הידיים שלנו ליטפו אחת את השניה במקרה, וכל מגע
כזה עשה לי זרם בכל הגוף. הוא הביט בי ואני הבטתי בו בחזרה,
הוא כל כך יפה הילד הזה.
ישבנו אחד מול השני. המקומות היו עדיין ריקים יחסית, בחצות
בערך המקום מלא יותר.
סיפרתי לו שהייתי מבולבל כל השבוע, סיפרתי לו שאני רוצה לבלות
אתו את השבועיים האלו, אמרתי לו שהוא ריגש אותי בצורה שלא
הכרתי עד היום.
הוא חייך כל פעם, חיוך עדין כזה, חיוך מבין.
"אתה רוצה לנסוע אלי הביתה ?" הוא הציע "נוכל לעבור דרך הבית
הישן שלנו" הוא חייך.
הסכמתי . המשכנו לטייל בעיר הריקה אחר כך נסענו במכוניתו
לשכונה הישנה שלנו, ראיתי את הבית שלי, הבית שגרתי בו לפני 12
שנה.
הלכנו ברגל ברחוב. עידן אחז את ידי. הרגשתי טוב אתו.
ירדנו במדרגות המובילות אל המקלט שבו היינו משחקים כשהיינו
קטנים, רצף של זיכרונות נעימים אתו הציפו אותי.עדיין אחזנו
ידיים. היה שקט וחשוך. עידן תפס אותי בכתפי והביט לי עמוק
בעניים. הבטתי חזרה.
התנשקנו נשיקה מלאת רגש ותשוקה, הוא התחיל ללטף את צווארי, את
גופי, את פני.
ליטפתי אותו בגבו, מיששתי את שפתיו העדינות, התחבקנו.עשינו
אהבה.

                                         

               

המשכנו לבית שלו, אמרתי שלום להוריו שלא ראיתי שנים. אמו שאלה
אותי איך בצבא והחמיאה לי על ההתמדה בקורס טייס.
עלינו לחדרו שהיה מסודר יחסית לחדר שלי, היה לו קיר צבוע בכחול
עמוק והמון דיסקים.
הוא שם את הדיסק של גלי עטרי שנתתי לו במתנה ביום שבא לבקר
אותי בבסיס. נשכבנו יחד על המיטה.
עידן נרדם. אני חשבתי על הילה ונהניתי להיות אתו, לא רציתי שזה
יפסיק.
כשהוא התעורר הוא ליטף אותי בגבי, הסתכל בי ואמר
"אני רוצה להיות הבן זוג שלך".

                                       

                 

הילה ואני נשארנו ידידים טובים, עידן ואני חברים כבר חצי שנה,
אימא שלי אמרה שאם זה עידן אז היא מקבלת אותי בדיוק כמו שאני
וגם אותו . אבא שלי לא יודע. עידן לקח אותי לכל מיני מקומות של
הומואים בתל אביב שבחיים שלי לא חשבתי שיש כאלה מקומות. החלטתי
לחתום קבע נוסף בצבא, עידן תמך בי, הייתי יוצא דיי הרבה הביתה
היינו כל הזמן יחד.
ואני חשבתי על הדרך הארוכה שעשיתי מאז שהכרתי את עידן, כשהייתי
בכיתה א' והוא היה בכיתה ב'.