לפעמים התכחשתי
אולי אפילו לא האמנתי
ואתה ניסית לעזור לי, ניסית להתייחס.
אבל לא יכולת לתת לי את מה שהצטרכתי.
וזה בסדר. אני מבינה. אינני מאשימה.
שלושה שבועות של שתיקה עברו בינינו,
עינינו נפגשו מדי פעם במסדרונות
אך השתיקה לא נשברה
ועכשיו דקה קצרה לפני הסוף אני מסתכלת עלייך
ומבינה שכן אהבתי אותך, ושאני כן אוהבת אותך ואני תמיד אוהב
אותך!
והלב שלי אומר, בבקשה אל תלך...
אך הראש מנסה להוכיח שכך יותר טוב, בלעדייך.
ואתה ממשיך לשלוח לעברי מילים ריקות ממשמעות,
ומתרחק ממני לאט לאט,
ואני חסרת תקווה עומדת מולך מנסה להבין מדוע הפרידה כל כך
קשה.
רק רציתי שתדע שתמיד אוהב אותך,
גם אם אתה מעולם לא אהבת אותי.