יש בחיים רגעים קשים
רגעים שאתה לא רוצה להכיר,
לא רוצה לעבור
רק לטמון את הראש בחול.
ללכת לישון ולא לקום למציאות
או לשגרת החיים ולבדידות
כי ההרגשה היומיומית היא שכובלת אותך
בבועה שלא מתפוצצת,
שרק הולכת ומתחזקת.

הגעת לנקודה שאתה לא מכיר את עצמך
הפכת להיות מישהו אחר בכלל.
אתה מנסה לראות איך הגעת לכאן
ומבין, שלאף אחד לא אכפת ממך
לא תצליח להתגבר על המחשבה
שכבר נמאס לך מהחיים,
מהעתיד, מהעבר.

זה יימשך עד שמשהו ישתנה
ותראה שכל זה לא היה שווה.
זה יבוא אליך בלי שציפית,
תגלה אנשים שעוד לא ראית.
אנשים שבאמת אכפת להם
שמתעניינים כי אכפת להם,
דואגים כי אכפת להם,
ועוזרים, כי באמת אכפת להם.
הם יעשו הכל כדי לתת לך הרגשה טובה
ועל כך, אני מודה.

אני התגברתי בזכותו,
התעוררתי מהסיוט
בזכותו.
הוא לא יודע עד כמה הוא עזר
האיש הזה, שאותו אני מעריכה ואותו אעריך לעד.

תודה לך.