1.
גם כשהעיינים סגורות
ללכת לצד מעקה
זה כמעט בטוח.
וכשהעיניים פקוחות
ללכת בשממה אינסופית
זה כל כך מפחיד.
לפעמים הפחד מושיב אותי על הרצפה
והזמן מבעד, נוזל לי בין האצבעות.
ולפעמים כשאני מרגיש אותך
אני חוזר להבין את הדממה שמתחבאת בכל שניה.
היום אני לא יודע
שאני זורע
את הפירות שאני אקטוף מחר
ואת הפירות, אני גם לא אדע.
לפעמים אני מפחד לא לדעת
אז אני חוזר לשבת בצד.
כשהייתי ילד היו לי חלומות
אבל מאז התבגרתי המון
נשארתי ילד
אבל נעלמו לי החלומות.
כמו שאני מציג את זה
עצוב להתבגר
אולי זה כך, כי לא באמת התבגרתי.
עצוב לחשוב על משהו רע
שקורה למישהו טוב
עצוב
עוד יותר עצוב שהגעת למצב
שאין את מי להאשים
ואין במי לנקום
והכל נשאר אצלך.
2.
אני מקדש אותך כעת
בכל שניה
ואתה אותי
בלא מודע.
אני עוזר לך עכשיו
ואתה הורס אותי
ועוזר לי גם
וזה גם -
בלא מודע.
אני שונא אותך
בגלל שאני אוהב אותך
והגבול כל כך דק.
כי אני שונא אותי
ואני אוהב אותי
ולפעמים זה מבלבל.
אני שבור
אבל מלא אהבה
אני מרגיש את זה יוצא
כשאני מחייך
כשאני בוכה.
אני מחבק אותך
אני אוהב אותך
אני צריך אותך לצדי.
3.
זה ממש ממש עצוב
לראות שערה כל כך חזקה
נושרת לי מהריסים
היא צונחת לאט לאט אל המוות.
אולי היא ראתה חיים חיים ארוכים ויפים
ואולי אני יכול לראות רק
כמה גדולה עוד היא יכלה להיות.
ואולי זה עצוב
כי היא חזקה
והיא לא צריכה למות.
וזה עצוב לראות דברים חזקים
מתים ככה סתם.
4.
האם אתה שואף למות ?
להתאזן ?
להגיע לשלמות?
זה לא אנוכיות?
אני אוהב אותך
אני רוצה להרוג
את מי שיפגע בשערה משערך
כי רק לי מותר לפגוע בך
כי רק לי מותר לאהוב אותך.
ולפעמים
אני לא בכוונה
לוחץ על כפתור השנאה
ומחיה דברים רעים
כדי להגן עלייך.
אבל ברוב הפעמים
כשנושרת לה שערה
אנחנו פשוט נושפים לה
ומשחררים אותה לדרכה.
וזה עצוב לראות דברים חזקים
מתים ככה סתם. |