אלוהים כל כך צוחק עליי,
הוא בוחר ברגעים מסוימים.
הם הכי לא מתאימים,
אבל הם נכונים.
(מה לעשות? זה אלוהים...)
ואני נשארת בלית ברירה,
רוקדת לפי הפקודה.

"מי החמוד שלי?" פניו מטושטשות... אבא אמר לי - לא ככה! אמא
אמרה - תשלמי בקרוב.
אחות ואחות
לא באמת בוחרות
רק אני נשארתי בחדר
בלילה קוראת לי בספר
שלו.

אולי אני אסע רחוק.

הזמן והכסף, הכל מתבזבז. מספרים, יעדים, מטרות... מה להיות?
עולם חלופי קורא - האם אני אענה?

ובינתיים הוא נשאר בביתו הגדול, חולם וחי וממשיך בהכל, וגם
אני... אוהבים, אבל לא אחד בשביל השני.

יש אחד שאוהב אותי. אותי, הקטנה וחסרת עמוד השדרה (למרות שזה
לא כל כך נראה), אני, לא יציבה... מצחיקה וכיפית, הלכתי. לשטוף
כלים אחרי ארוחת שישי.

אני בת 18, זה גיל מבוגר. טוב, לא בדיוק - בעוד חודשיים.
שניים. שנתיים. מסתבר ששתיים זה מספר שעוקב אחרי, למרות ש - 6
זה בכלל מספר המזל שלי. באמת. הוא נותן לי מזל, זה לא
פסיכולוגי או משהו. זה לא כמו אמונה - זה בדוק. אצלי בראש,
מדעי.

רוצה לאפות, לבשל, לקנות, לממן שיחות, לבלות עם כולם, האחיות,
לנהוג, לשתות, לצאת מחובות כספיות או נפשיות, עצמאות ושחרור...
חופש. זה לא יוצא.

יש נסיכה יפה ששמעתי עליה פעם, והיא גרה בטירה, וחיכתה לנסיך
מאה שנים. הוא בסוף בא. הוא נלחם, נאבק והתעייף כל כך, ובסוף
הוא הגיע והציל אותה.
נסיכה יפה - זה כל מה שהיא היתה צריכה להיות כדי שזה יקרה לה.

החיים כבר לא יהיו כאלה פשוטים אף פעם. תתמודדו עם זה.

אחרי זה אני אכנס למיטה ואוריד את הגומיה מהשיער שלי, ואז אני
אושיט את היד השמאלית שלי למתג שבצד השמאלי מאחורי הראש, ואכבה
את האור. אז יהיה חושך ועד שהאישונים שלי יתרחבו, ואני אתרגל
לחושך - אני אראה חושך אמיתי, אני אהיה לבד.
כולם אמרו לי שעכשיו אני צריכה להיות לבד... אבל עצוב לי
בחושך.

אני משהו. אני אהיה משהו. היה לי מישהו. היה , הלך. בגללי,
בגללו, בגלל שלא... בא לי להתקשר אליו עכשיו ולבקש ממנו שיעזור
לי, שיחבק, שירגיע, שיסביר, שלא יהיה ככה יותר, ולמה לא ככה
יותר... בגללי, בגללו, בגלל שלא... בעצם, אולי זה לא רעיון כזה
טוב.


14/12/2004