פרק א' - המחלה.

"ענת, ארוחת הבוקר שלך מוכנה! רדי למטה! את תאחרי לבית הספר",
אמרה לי אמא.
"ענת! רדי עכשיו, את תאחרי!".
כעבור כמה זמן אמא שלי התייאשה ועלתה לחדר.
"אמא... אני חולה", אמרתי.
אמא שלי נגעה לי במצח ואמרה: "אויי ויי... את קודחת מחום!".
"אמא! אני רוצה לראות את אור!! אני רוצה את אור!", אמרתי.
"ענת! את הוזה... אני אזמין לך רופא!", אמרה אמא.
"לא אמא, אני לא רוצה רופא! תביאי לי רק את אור!!! הטלפו...
הטל... הטלפון שלו על המקרר!".
אמא שלי לא התווכחה איתי והלכה להתקשר לאור.
כעבור כמה דקות הוא הגיע.
"שלום, גברת כהן, איפה ענת?", אמר אור.
"אור, תודה שהגעת... דלת שלישית מימין".
"תודה לך, גברת כהן!", אמר אור וטס לחדר.
"אוווווור...", לא יכולתי להוציא יותר מילים מהפה.
הוא התקרב אליי והתנשקנו.
"תגיד... מאיזה גיל אתה אוהב אותי?", שאלתי.
"המממ... נראה.... נראה לי מאותו היום שהגעת לכיתה שלנו בשמלה
הורודה והסרטים הלבנים אסופים לתוך שתי קוקיות".
"מה? אתה עדיין זוכר את זה?", שאלתי.
"כן! כאילו זה היה אתמול".
צחקתי.
"שששש... אל תדברי יותר... את צריכה להחלים... שבוע הבא יש לך
מסיבת סיום של כיתה י'. אסור לך להפסיד את זה", אמר.
"אל תדאג... כל עוד אתה איתי אני לא צריכה כלום".
פתאום החבר שלי, גיל, נכנס ואמר: "מה אתה עושה כאן?".

ההמשך יבוא...