" אני לא יודע למה. תפסיק לשאול אותי שאלות כל כך הרבה שאלות
מטופשות. כן, אני ממש רוצה שתפסיק. כן, אפילו מאוד. דיי כבר!
מה הבעייה של המוח המעוות שלך? אני רוצה שתפסיק כבר. נו, אתה
יודע שזה לא הייתי אני בכלל, אז תפסיק לשאול אותי על זה. כן,
זה באמת לא היתי אני. אין לי מושג מי זה היה. חשודים? מזתומרת
רשימת חשודים? מה זה רצח? אני יודע שבשבילך זה אפילו יותר גרוע
מרצח, אבל זה לא. ההבדל הוא שברצח מישהו צריך למות. אולי, אני
לא יודע. לא! כבר אמרתי לך! אני לא יודע מי המטומטם שאמר את
זה! למי אכפת מה אמא מרשה לי להגיד? מטומטם, מטומטם, מטומטם!
נו דיי, אל תבכה. זה היה בצחוק. מה אתה נעלב מכל דבר? בוא, אל
תבכה. אני ממש מצטער. יופי. רואה? היה כזה קשה להפסיק? חתיכת
ילד קטן ומעצבן. מה אתה בוכה שוב? לא אמרתי שאתה מעצבן, אתה רק
לפעמים קצת נודניק. תפסיק כבר לבכות.
לא אתה לא קורא לאמא. כי חתכתי את החוט של הטלפון. כן, עם
מספריים. למה אתה ממשיך לבכות? כי אין יותר טלפון? מה אתה איטי
פונ הומ? יופי, זה מה שחסר לי, שאמא תגיע לפני שסיימתי להכין
שיעורים. אז מה אם אתה רוצה אותה? אני לא רוצה שהיא תגיע לפה.
ככה! ככה זה כן תשובה. אני יודע שאמא אומרת שזה לא תשובה, אבל
זה כן. דיי כבר חתיכת תינוק! תפסיק לבכות! חסר לך שאתה נכנס
לשם. לא! אל תפתח את הארון! חתיכת מנייאק! לא! אל תפתח את
הדלת. כי יש משהו שהכנתי ואני לא רוצה שתראה. כן, מאוד סודי.
אז מה אם אתה ממש ממש רוצה. לא אכפת לי! לא! יופי, עכשיו הכל
נפל. כן אתה הרסת לי את כל מה שבניתי. כי חשבתי שלשמה הידיים
הקטנות שלך לא יגיעו! לא, אין לך ידיים קטנות. אני ממש מצטער,
לא התכוונתי להעליב אותך, רק אל תתחיל לבכות. נו דיי כבר!
מה יש לך? אז מה אם אתה רעב. דווקא יש אוכל. מה יש לאכול? אתה
יכול להכין לעצמך חביתה. אז מה אם אתה לא רוצה לאכול חביתה?
תאכל חביתה. אני אכין לך אותה. אז תיקח לעצמך טוסט עם משהו. כן
יש אוכל בבית! יש טוסט וחביתה. אז מה אם אתה לא אוהב טוסט. אז
תאכל חביתה. אתה לא רוצה לאכול גם טוסט וגם חביתה? אז אל תאכל
כלום, מפגר. לא! לא קראתי לך מפגר. סליחה. אל תבכה כמו תינוק.
אתה לא תינוק! לא אמרתי שאתה תינוק. אמרתי שאם אתה תבכה אתה
תהיה תינוק. בסדר? סיימת לבכות?
לא, אתה לא הולך אליו. כי אמא אמרה שאסור לנו ללכת עד שהיא
מגיעה. מה זאת אומרת  'מה אם היא אמרה'? היא אמא שלנו, אנחנו
חייבים לכבד אותה ולציית לה. מתי אני אמרתי שאני לא רוצה שהיא
תגיע? אני מאוד רוצה שהיא תבוא לפה, רק ככה אולי תסתום קצת.
דיי, אל תבכה, אתה כן סותם את הפה שלך לפעמים. לא יודע מי עשה
את זה! אמרתי לך כבר. כן, יכול להיות שזה ברוך השכן. אין לי
מושג למה שהוא ירצה לעשות את זה, אתה בכלל אמרת שזה הוא. אתה
כן אמרת. אתה כן! אז מי אמר. אני לא אמרתי שברוך אכל את
העוגיות. אתה אמרת. תפסיק! ברוך הוא חבר שלי, אתה לא יכול
להגיד שהוא עשה את הדברים האלה. אולי הוא אכל רק אחת, לא יותר.
אני לא יודע מי אכל את כל השאר. אולי אתה? לא, אל תתחיל לבכות
שוב. בבקשה. אני לא באמת חושב שאכלת את העוגיות. אולי זה היה
כתם. אני יודע שאתה אוהב את כתם, אבל עדיין יכול להיות שהוא
אכל את העוגיות. אולי. לא בטוח. יכול להיות. לא! ממש לא! אני
לא נגעתי בעוגיות! כתם אולי. כלבים כן אוהבים עוגיות. אז אתה
אידיוט. תפסיק לבכות כבר! לא נכון. לא אמרתי אידיוט. אתה אמרת!
לא, סליחה. תפסיק לבכות. תפסיק לבכות כבר!!! יופי. זה היה כל
כך קשה. אני מצטער. גם אני חושב שכתם לא אכל אותם. הנה אמא
הגיעה, אני אשאל אותה.  היי אמא. היה בסדר גמור. כן, הסתדרתי
איתו מעולה. מה פתאום, הוא בכלל לא בכה. כן, הכנתי שיעורים.
דרך אגב, מי אכל את העוגיות? מה? את אכלת אותם? אני לא מאמין.
שתוק אידיוט, אני מדבר עם אמא. רק קראתי לו אידיוט. לחדר? מה
כבר עשיתי?? "