פעם היה איש שידע להגשים משאלות. כמו אלאדין וכל הפיות האלו,
אבל סתם איש, לא קטן עם כנפיים, או אחד שיוצא בכל הדרו
כמשפשפים איזו מנורת שמן.הוא היה איש פשוט מן המניין, סתם אחד,
טוב אז אולי לא סתם אחד, אחרי הכל הוא היה האיש שמגשים משאלות.
אבל חוץ מזה היה אדם פשוט, ישר והגון, ממש צדיק. כל חייו היה
איש כזה גם אחרי שקיבל את התפקיד הזה שתאמינו או לא הוא לא כזה
טוב. אף פעם הוא לא התלונן על מצבו, וזה לא שהיה במצב הכי טוב
בעולם, שכר מינימום שעות עבודה מוזרות ואפילו אין ימי מחלה
(ככה זה כשאתה עובד עם האלו שלמעלה, הם יכולים לסדר שלא תחלה,
אז מה הטעם בימי מחלה.), בקיצור לא תפקיד משהו. פשוט פעם הוא
היה צריך עבודה, ובמקרה הוא ראה מודעה קטנה בפנית העיתון "דרוש
איש ישר והגון לתפקיד מגשים חלומות" הוא ניגש ונבחר מתוך 5
אנשים. מאז הוא שהתחיל לעובד שם לעולם לא חשב להתפטר.
הוא היה מקבל מכתבים בתיבה מיוחדת שהתקינו לו כמה מלאכים, לשם
נשלחו הבקשות והמשאלות.תפקידו היה קודם כל לבדוק, בעזרת מחשב
משוכלל שמחובר לשמיים, את תיקו האישי של כל אחד משולחי הבקשות
ולהחליט האם יש להגשים לו את המשאלה.
באחד הימים פתח אדון הנכבד את תיבת הדואר המיוחדת שלו, והתפלא
לגלות שאין בה כלום, ריק, אף אחד לא שלח משאלות למלא (דבר שהיה
מוזר כי אז בימים ההם כולם היו שולחים בקשות ללא הרף). ואז קלט
בזווית עינו משהו קטן צהבהב בפינה המרוחקת של התיבה, פתק, זה
מה שהיה שם. פתק קטן בלי מטפה ובלי בול סתם פתק עם שם ובקשה,
כתובה בכתב יד ילדותי עגלגל. הוא ביקש אהבת אמת, בלי שמות,
דרישות או תיאורים, בלונדינית, גבוהה עיניים כחולות או אוהבת
שירה. רק אהבת אמת זה כל מה שביקש. התחבר למחשב ועיין בתיקו
האישי של הנער והרי שהוא תם ומימיו לא חטא, ולכאורה אין לו ולו
הסיבה הקטנה ביותר מדוע לא  להגשים את משאלתו של הנער. ובכל
זאת אהבת אמת, "איך? כיצד? מי?" ועוד מיליון שאלות אחרות
התרוצצו בראשו, אחרי הכל הנער ביקש אהבת אמת לא כזאת שתיכפה על
מישהי בעזרת משאלה. הוא ישב וחשב, זמן רב כך בילה, התעסק אך
ורק עם אותה משאלה. הוא חפר במוחו וחיפש דרכים, אנשים ושיטות,
כיצד, הוא הרהר,  יעניק לנער את אשר חמד ליבו.
ואז זה הכה בו כמו אות משמיים (ואולי זה היה אות משמיים אחרי
הכל הוא עבד עם האנשים שם למעלה). פתאום הוא הבין, הוא מה את
מה שחיפש, "אתן לנער חופש רצון וחירות מחשבה" הוא אמר לעצמו
"השלמה עם עצמו ויכולת לבקר בכל מקום בעולם בו יחפוץ". "הרי
אהבת האמת הגדולה אהבת החיים היא!!!" הוא קרא.
והילד נד בכל העולם, שמח וטוב לב, ביקר בכל מקום אשר חפץ, פגש
אנשים חדשים וראה מקומות. ואפילו פעם אחת כשהיה לו קצת זמן,
כתב מכתב תודה לאותו אדון מגשים משאלות, על כך שנתן לו אהבת
אמת מיוחדת כזאת.
מעולם לא הביט לאחור בתחושה של פספוס, לא ביקש כסף רב או ממון,
וגם לא ארוחות גורמה יקרות עד כאב, אלא כוס מים בשר ופת לחם,
שיוכל להמשיך ולצעוד, לחייך, ליהנות ממה שאהב.לצפות בשקיעה
אדומה מנצנצת כשהשמש צוללת אל זרועותיו הארוכות עד אין קץ של
נפטון. להרגיש את החול הזהוב והחם בין אצבעות רגליו. להניח
לרוח ללטפו ולבדר את שערו הארוך. ללכת יחף, לאכול בידיים. לשחק
עם השלג ולזרוק כדורים. להתענג על ריחו של הגשם הראשון הממשמש
ובא, ולעומד ברחוב עם זרועות פתוחות לתת לו חיבוק כשיגיע
ולהתאהב מחדש בכל טיפה שנופלת.
לאהוב את הדברים הקטנים בחיים אהבת אמת, אהבה ללא פשרות וחסרת
תנאים, לנשום עמוק, לומר תודה, ולא לקחת הכל כמובן מאילו.
עכשיו הוא הבין אהבת אמת מהי, הרי החיים קצרים, בסך הכל הפוגה
בין חושך לחושך, לכן אל לנו לבזבזם וכמו שהחלו כך יגמרו, אם
בבכי צער מר ויגון או בצחוק ושמחה... באהבה.