חשבתי פעם כמה יהיה נחמד להתאהב במוסיקאי.

אחד שמנגן, ששר או מלחין... ישי לו חוש קצב וכישרון...
שיש לו שיער ארוך ומיליוני דפי תווים פזורים בחדר, והוא מחזיק
בפיו מפוחית או רק עיפרון...

איזה ג'ינס קרוע וכלי נגינה...
וחיוך מקסים שהוא יחייך רק בשבילי כשהוא יופיע על הבמה.

חשבתי לי בערב אחד,
כמה טוב יהיה להתאהב במוסיקאי... תהיה אולי גם לי סיבה
להגיע ולשמוע עוד מוסיקה טובה.

להתאהב במוסיקאי... חשבתי והבטתי אל הבמה על ידיהם המנגנות...
התחברתי למילים ולקולות...

שיר ישן מתנגן. ואני מדמיינת אותו שר, מחייך ומסתכל רק עליי.
זה יהיה נפלא אם יהיה לי מוסיקאי כזה אחד משלי... כל לילה
מעליי...

המילים ישמעו אולי מתוקות יותר וקצת פחות מנסות לקנות.
המנגינה תלווה וכל שישאר הוא לעשות...

מדי פעם אני אזמזם את זה ברחובות תל אביב הקרה לעצמי.
כשיש גשם ואני צועדת לחדר בו הוא גר, ועכשיו מחכה רק לי.

להתאהב במוסיקאי, חשבתי...
באיש כישרוני...
לבוא לשמוע...
ולהתאהב בכל פעם מחדש... באיש שלי.

לו רק הייתי יודעת לאהוב...

הרהורים ומחשבות שעלו בי בערב פילטר, מסתכלת על האנשים
המוכשרים על הבמה...
הו, כמה שהייתי שמחה לאחד כזה עכשיו לידי... וכל לילה
במיטה...

פטנזיות קטנות שעולות בראש שלי בישיבה באמבטיה...