[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








"נו אז שמעת עליה ועליו...?"
"בטח! ברור! ואת שמעת על זאתי שם ועל החמוד שם בצד?"
"כמובן!"
"תמיר, בוא שב לידנו! נו, אז ספרי לי עוד..."
תמיר הלך להתיישב ליד שתיהן. הוא ישב מימין לשירלי, כך שימינו
היה פנוי. אני תפסתי את המקום הזה. מצדי השני היה כסא  ריק.
התיישבתי, ראיתי ששירלי ודנה צוחקות עליי. הן ידעו שאני מאוהבת
מעל הראש בתמיר, וסומק, אני בטוחה, צבע את כל הפנים שלי.
נמנעתי מלהסתכל עליו או עליהן. במקום זה התמקדתי במעיל האדום
שלי. היה נעים, כך שלא היה צורך במעיל, אבל בכל זאת תמיד יכול
להתקרר.

לפתע, בלי שום אזהרה, תמיר הניח את ראשו על המעיל שלי, שהיה
מונח על ברכיי. סתם ככה, כמו זומבי, עייף מוות מחפש מנוחה
ובברכיים שלי הוא מוצא מנוחה. הרגשתי כל-כך טוב. אלפי רגשות
הציפו אותי אבל זה ששלט היה האהבה. מחנק עלה בגרוני ונשימותיי
היו כבדות. ראיתי את פליאתן וצחוקן של שירלי ודנה למראה תמיר
שמניח את ראשו על עגבנייה נבוכה. למה הוא לא הניח את ראשו על
שירלי? היא ידידה שלו?! הרגשתי רגש כזה חזק! כזה חזק שהתגברתי
על מבוכתי והתחלתי ללטף ולשחק בשיערותיו של תמיר. הוא מצידו,
כמו זומבי, שום תגובה. אבל זה היה נעים. הרגשתי כל כך קרובה
אליו. התעלמתי לגמרי משירלי ודנה והמשכתי כך עד ששני שכניי באו
וישבו לידי. אני מתכוונת לשכנים שגרים ממולי. חבורת צעירים
שהחליטו לגור ביחד - רובם בני 21 . השכן החמוד ביותר ישב
ממולי, שמו הוא יואב וגלעד ישב לצדי בכסא הריק. בירכתי אותם
ויואב במבטו ביקש ממני להתקרב אליו. הנעתי את ראשי קדימה והוא
שאל בלחישה אם זה הבחור שעליו אני משוגעת מאהבה. עניתי שכן.
אני בטוחה ששירלי ודנה לא שמעו השתדלתי מאוד בשביל שזה לא
יקרה. יואב, מיוזמה אישית שלו לעזור לי, החליט לנשק אותי - זו
הייתה הנשיקה הצרפתית הראשונה שלי. זה התחיל נבוך אבל יואב כזה
מנוסה שזה המשיך מושלם וזורם. כשסיימנו הוא גרם לזה להישמע
כאילו אנחנו חברים. הוא שאל דברים כמו: "מה שלום החברה הצעירה
שלי? אם הוא צריך לקנא מזה שאני מלטפת את השערות של גבר אחר"
ודברים נוספים. שירלי ודנה היו בתדהמה, אני מצדי רציתי לנשק
אותו שוב. אולי סופסוף תמיר יתעורר ויקנא קצת, או לפחות יגיב.
אבל תמיר לא התרומם, אפילו לא נראה לי שפתח את עיניו. לא
יודעת, אבל רציתי להמשיך בהצגה. ביקשתי מגלעד להחליף מקום עם
יואב וברגע שתפס את המקום שנינו התנשקנו שוב. הפעם זו הייתה
נשיקה ארוכה יותר והפסקתי לשחק בידי בשיער של תמיר. רציתי לשים
את ידי על פניו של יואב ופשוט נסחפתי בנשיקה. זה היה מצב
מגוחך, שירלי ודנה נועצות בנו מבט, תמיר על ברכיי כשראשו על
המעיל האדום שלי, יד אחד שלי עדיין משחקת בשיערו ויד שנייה
מלטפת את פניו של יואב כששנינו עדיין מתנשקים. הפסקנו. הסתכלנו
אחד על השני לעומק, מתוודעים לרגש מסוים, אבל בדיוק באותו רגע
תמיר התרומם. הוא הסיט את ראשי לכיוונו באדישות ונישק אותי.
נשיקה רצינית, סוחפת. נסחפתי. רגשות עצומים שלטו בי. הנשיקה
הייתה קרה. הייתה בה תשוקה, להט, זרימה אך לא חום. תמיר סיים -
כאילו כמו מכונה - ושב להניח ראשו על ברכיי.

מוסר השכל:
פנטזיה היא לא אהבה. אתה מרגיש, אתה נסחף, אתה מקבל אומץ, אבל
מלבד עידודים צוננים בכדי לשמור אותך על אש גבוהה אין בה דבר.


לאלה שלא הבינו, תמיר מתואר מרוחק כי הוא כך. הוא אינו מהווה
חלק. אני זו שיוצרת סיפור אהבה על לא כלום. זו אינה אהבה, זה
רק הצורך באהבה והדבקת הרגשות על אדם מסויים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ההיפראקטיבית
פאסיבית, זה
אצלה בתקופות או
כל הזמן חצי
חצי?






בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/1/05 13:13
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסתר כהן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה