[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אסתר כהן
/
מלחמת אחים

היה היו פעם שני אחים, מויש'לה ואביגדור. לשניהם היו ככה וככה
ילדים, ושניהם נישאו לנשים טובות שטיפלו בבית בעליהן בציות
ובשלווה. לאחר מות האב חלקו שני האחים את החווה המשפחתית וגרו
בסמוך זה לזה. הגדר שמקיפה את ביתו של אביגדור משלימה בחלקיה
את גדרו של מויש'לה. שני האחים מתקיימים בהרמוניה ויוצאים מדי
בוקר לעבודה בשדות. הרווחים, כמובן, מתחלקים שווה בשווה. בשנים
קשות שני האחים עובדים זה בשביל זה, ובשנות עושר ופריחה נהנים
זה עם זה.
אביגדור ומויש'לה חיים בשלווה והרמוניה, אך לא כך העולם שבחוץ.
בחוץ מתחוללת מלחמה בין הצפונים לדרומיים. שני בניו של מויש'לה
התגייסו לצבא ונהרגו. המלחמה לא פסקה חרף מותם של רבים. זה כבר
ידוע שמלחמה על אדמות לא פוסקת עד שהאדמה נהרסת או כשאחד
מהצדדים חדל מלהתקיים. בניו של אביגדור נשארו לעבוד בחווה,
מויש'לה לא רב עם אחיו על כך שבניו אינם מגנים על האדמה שנותנת
להם חיים. הוא המשיך לחלוק עימו את חייו, ואם חש טינה קטנה -
ממש קטנה, היא הייתה חבויה עמוק עמוק ועלתה רק ברגעי צער.
כך הם המשיכו לחיות זה לצד זה, עד שהמלחמה החריפה ושני הצדדים
החליטו להגיע לפשרה. הנשים עמדו מאחורי זה - נשים תמיד דוחפות
לפשרה, והנשים שאיבדו חלק מבניהן סירבו לאבד עוד ואלה שלא, צפו
בשכנותיהן וקדחו חור בראש בעליהן. הבעלים נכנעו והוחלט שכל צד
יוותר על כך וכך אדמות, והשלום ישוב לשכון.
כך יצא שאדמתם של שני האחים נמסרה לדרומיים והיה עליהם לעוזבה.
כמובן שהובטחה להם אדמה (טובה יותר או פחות זה כבר לא
ענייננו). מויש'לה, שכבר ידע אובדן, החל לארוז את מזוודותיו.
לעומתו, אביגדור המשיך בשגרת ימיו וסירב לוותר על אדמת משפחתו.
הוא חרש ונטע ועבד והפנה גבו להפצרות אחיו. מויש'לה התחנן,
הפציר, איים ואף בכה. הוא ניסה להציג את המעבר כהתחלת מורשת
חדשה, אף טובה יותר (מי יודע). אביגדור לקח מדוגמתו של הפרד
שהיה בחצרו ונשאר במקום על אף שאחיו הניף וטלטל מסביב לראשו
גזר. כך יצא שביום הזה יצא מויש'לה מביתו עם משפחתו, נפרד מאשת
אחיו ואחייניו, ניסה להכניס שכל באחיו בפעם האחרונה והסתלק
מהאדמה.
אביגדור המשיך בשלו, ואף היו אחרים כמותו שסירבו לוותר על אדמת
אבותיהם. ולכן הוחלט להקים צבא שמטרתו תהיה לפנות את העקשנים.
מויש'לה ובניו, שהיו חדורים באהבת המולדת, התגייסו לצבא זה
שנקרא הצבא הכתום (בטח על שם איזה רוטב שאכל הגנרל כשעלה
הרעיון במוחו). הם פינו אנשים בנועם וניסו לנחמם, יש שנצרכו
להשתמש בכוח, אך כפי שאומרים המטרה מקדשת את האמצעים.
הגיע היום ומויש'לה שב ל"ביתו". לא כמתיישב, או עובד ולא בכדי
לחרוש את האדמה או בשביל לנטוע עץ. תפקידו כעת היה לפנות את
אחיו שהשתייך לקבוצת ה"קוצים" שסירבה לוותר על אדמותיהן. איך
מלחמה משנה אנשים - ידיו של מויש'לה, שכל חייהן הורגלו לאחוז
באת או מעדר, נכרכו סביב אלה, ופניו, שתמיד היו נעימות עם
אחיו, לבשו ארשת של איום ורצינות. הוא דיבר בקול רם אל אחיו
שעמד מחוץ לביתו - גם הוא לבש פנים מאיימות וכועסות, כאילו
שניהם שכחו שאחים הם. מויש'לה קרא לאחיו שיעזוב את המקום,
אביגדור סירב והוציא מביתו מקל ארוך וחזק וסימן בגופו ובידיו
שהוא הולך רק אחרי מאבק. אנחה יצאה מפיו של מויש'לה, בניו שהיו
להוטים צפו באביהם, מחכים לסימן לתקוף. אנשים לא מבינים שאנשים
שחוו אובדן מתחילים לחשוב באופן שונה - לפגוע באהוביהם הוא
הדבר שהם הכי רוצים להימנע ממנו, אך מה מויש'לה יכול לעשות?
מצד אחד אחיו, שותפו חברו הטוב ביותר, ומצד שני מולדתו ובניו
שעלולים להיפגע אם תפרוץ מלחמה נוספת. הוא עמד רגע באי החלטה
ואז פנה והלך לעבר השדות. כשהגיע  הוא עמד מספר רגעים ופרץ
בבכי, אך לפני שהשאר הספיקו להשיגו הוא הדליק גפרור וזרק לעבר
התבואה. כך, כשהשדות משמשים להם רקע ניגש אביגדור, חיבק את
אחיו ובכה על אדמתו. מויש'לה שהמשיך למרר בבכי רק אמר זאת-
"אני לא מוכן שהדרומיים יקבלו את השדות שעבדנו וטרחנו עליהם.
שיתאמצו הם  ומי ייתן שעבודתם לא תניב שום פירות".
הם ניגשו אל שני הבתים שעמדו בצורה כל כך מתאימה סמוך זה לזה
ושרפו גם אותם. כשהדרומיים הגיעו כל מה שראו זו אדמה חרוכה,
שפעם היתה הבית של שני אחים טובים, עם נשים טובות וילדים
נהדרים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
שמעת אל תאמין,
ראית תאמין






אלוהים


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/1/05 13:33
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אסתר כהן

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה