שירי הם כמו תמונותיי,
אני פוטוגנית אם אני בחיי,
כאשר אני מקריאה לך את מילותיי
הן חיות מעצמן,
אך, על הנייר הן מבולבלות
כמו כתב חרטומים, זה נראה...
הן יוצאות מתוך הנשמה
רגשות, חוויות וניסיונות.
מחשבות שבראשי מתרוצצות.
את סודות השפה
שבחרתי  לי כדיבור,
שבה אני אוהבת להתבטאות,
ודרכה מגלה כול יום מחדש
איך אני מרגישה.
לא פשוטה לי הכתיבה.
רוצה אני לומר כול כך...
רוצה להעביר את מחשבותיי...
האם תסכימי שאני אקריא לך
ואתן לך את המסרים מכול הנשמה?
זה לא שגיליתי משהו חדש,
כול מה שאני אומרת, כבר לבטח אמרו כבר...
אבל אלו הם התלבטויותיי...
יש לי צורך להביע אותם בכתב.
להשמיע, לספר לך,
לתמצת אותם על הנייר.
ומאוד אשמח אם תסכים/תסכימי שאשמיע לך...
כי אני מודעת שכאשר את קוראת
לבטח את לא מבינה.


6.12.04