רוב אנשי עולם יאמרו,
שליבם קירבם חברו
כשראו את הוד הזו,
שבה הזו,
להיות כזו,
או לפחות לראות כזו

ואם בתוך נפשו חפזו,
או אולי בכלל מיד קפצו,
למסקנה שחורה כזו
שאת מחמד נפשנו זו
נראה עוד לא נושמת

והיא דומעת ותוהה,
האם עוד מה יהיה איתה
ואם עוד מישהו לשלומה דואג,
חובט בדעתו - נרתע
למחשבה כל כך פחותה -
שמין ציפור שיר פעוטה

לא עוד קולה
נותנת

ואז האיש עם המדים,
את כל חוטמו דחף בפנים
את הציפור הוא הלאים,
ולא הדמים,
ולא הסכים
רקד, חיזר, הרים, הטעים,
חיבב עליה החיים
ואף גילה שלא קוראים לה קליאו,
כי אם פלורנס

ואז נשבר ליבי סופית,
כי מה אוכל עוד להגיד?
רוצה את קליאו כאן תמיד,
ולא אסכית,
ולא אשקיט
ואף אם עוד תאמר לי היא תמיד,
שקליאו לא שמה, דם איט!
כי מה נותר עוד לעשות עם בחורה ששמה פירנצה?!





השיר נכתב בהשראת הסרט "קליאו מחמש עד שבע" של הבמאית אנייס
ורדה. קישור למידע על הסרט:
http://www.imdb.com/title/tt0055852/