נוגה מנסה לדפוק מסמר על קיר מזכוכית. היא רוצה לתלות תמונה של
ימים מאושרים.
הקיר נשבר.
נוגה מתיישבת על מצע רסיסים מעוכים ומרגישה בכאבה מבפנים
החוצה.
התמונה נשארת תלויה באוויר, כמו מאסטר ביוגה, כמו אורח לפני
הנקישה הראשונה בדלת. נוגה קמה ושולפת מכפות רגליה נעצים
שקופים-אדמדמים, טביעות רגליים בגודל 38 על רצפת השיש. נוגה
טועמת מדמה והוא חריף. היא נחנקת, נאנקת, משתנקת ומקיאה לתוך
צנצנת העוגיות שקיבלה מאמה לכבוד יום ההולדת.
התמונה נופלת. כוח המשיכה מפסיק את פעילותו. נוגה עומדת על
הראש. הטלפון מצלצל, הודעה קולית מציעה לה ויזה לארצות הברית.
הדם יורד לראש, היא חושבת יותר מדי. הדמויות מהתמונה קמות
לחיים. יש מסיבה, מוזיקת סמבה ובלונים.
החברים תומכים. הכלב מת.
נוגה רצה למראה, אבל היא עשויה מעץ. סבתא באה לסרוג לה מראה,
אוספת את הזכוכיות מהרצפה ומחלקת לאורחים סוכריות טופי שפג
תוקפן.
נוגה רוקדת. הדם נקרש. סבתא סורגת לה אופי חדש.
היא אומרת תודה וסליחה ומה תשתו, היא מנומסת וגם אדישה.
גשם יורד בבית, רנסנס של צליל וצבע. סבתא נמסה יחד עם הסוכריות
ומתנקזת אל הביוב.
סירנה נשמעת מרחוק. האורחים חוזרים אל התמונה. החתול דורש
אוכל. השכנים סגרו מרפסת. נוגה משכנעת את המורה מכיתה ב'1 לא
לקפוץ. חמש בקוביות. סולמות וחבלים.
אבא אומר שלוש, נוגה אומרת שלוש ומחייכת.
המבוך יורד קומה. המראה כבר מזכוכית. נוגה מביטה בה ורואה קיר
בטון, אין לה מסמר מתאים. התמונה על הרצפה. העיניים מתרוצצות
אל המקרר. הדלת נפתחת, יוצאים שני ארנבים, אחד שחור ואחד לבן.
הם מודים לזו שגאלה אותם ומקפצים אל תוך התמונה.
נוגה עצובה עכשיו, שוטפת פנים וניגשת למראה. מאחוריה יש מסיבה,
חברים ובלונים. הרבה בלונים.
הדם אוזל, הדם חריף.
נוגה מוצאת מסמר ותולה את התמונה. הבית נקי, התמונה ריקה.
נוגה מתאמצת. רוח פרצים דופקת על החלונות. סערה צפון-אמריקאית
שואבת את התמונה אל קרביה.
נוגה נאבקת, ירדו לה המים.
סירנה מתקרבת.
אבא אומר חמש, נוגה אומרת חמש ומחייכת.
זעקות, שניקות, חרחור.
חלוקים לבנים.
ארנב שחור. ארנב לבן.
שקט. אין סערה. נוגה מחבקת את ילדה לשלום
ויוצאת מהתמונה.