דוד נניק / לגעת ברקיע |
גם אז עוד ישאר חלל
שלא יושלם ולא יופיע
לבלבל את המבולבל.
טיולים קצרים בתווך
זכרונות שמתממשים
שולחים שדרים אל תוך האובך
רחוקים ומתרגשים.
בדרכים בדד פוסע
דורך על מרצפות שחוקות
חותך, משחיז, מלחים, נוגע
רגלי כבר מזיעות, דביקות.
לפעמים מפסיק תזרם
כמעט כבר לא רוצה למשוך
אבל אז ממש בטרם
מבין, אני עמוק בתוך.
חשכה אט אט יורדת
הרגלים ממשיכות
מנסות לחתוך בשקט
נמסות לקראת האור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|