איך נשאר על השולחן
אחרי שכל הצלחות הוסרו
וכל הילדים הלכו
אלבום אשר נשלף פתאום בארוחת ליל השבת
כדי להראותך איך את דומה.
ואת רואה את אמא ואת אבא
צעירים ומתחתנים ומביטים
וחושבת איך היה להם קדימה
וחושבת גל עכור הדף בם מאחור.
את מלקטת פירורים
ומתגלגל אלייך משב הרוח
בשפה שלך במנגינה אחרת
איך הם ידעו תמיד מה שנכון.
את לא מוצפת בכי
האנחה קטנה ולא נשמעת ברבים
ואת כבר לא ילדה קטנה
אבל עדיין לא יודעת מה נכון.
את רק יודעת: לא זרית עצמות       (atsmut)
שתיהפך לאנחה קטנה, כשיום אחד
שולחן שבת ערום יישא                   (arom)
את תמונתך הישנה.
ואת יודעת שאת לא דומה.