|
בבוקר
אני רואה אותך כשאת קמה
ומחייך אלייך למרות שאת לא מסתכלת עלי
את יוצאת מהמיטה עם הכותונת המדהימה שלך
מחבקת את הכלבה, שותה כוס תה
ונכנסת למקלחת
משם את הולכת לבית הספר
אישה שנאלצת לשחק בבת-עשרה
נכון שהחיים לא הוגנים?
כשאת חוזרת
אני רואה אותך נכנסת
מעיפה את הילקוט מהגב
יושבת לראות טלוויזיה
אולי מטלפנת לחבר שלך
גם אותו ראיתי
פעם, מזמן
מוזר... אני לתומי חשבתי...
כשאת מוכנה
אני רואה אותך מתאפרת
תוהה כל פעם איך היו מרגישים
כל המנכ"לים של ג'ייד ואסטי לאודר
אם היו יודעים אילו פנים מלאכיות הם משחיתים
עם הנורמות והכסף שלהם
את הרי כל כך יפה...
ובלילה
אני רואה אותך כשאת הולכת לישון
לפעמים אני זוכה לחזות בחיוך
לפעמים בעוד דמעה
כל שנותר לי לעשות הוא לאהוב אותך
דרך חלון הבניין
ולרחם על כל אותם מסכנים
שלא זוכים לראות אותך כל יום
כי אין להם טלסקופ. |
|
|
"בהתחלה חשבתי,
'טוב, זה רק
סלוגן אחד. רק
אחד לא יעשה
נזק.' אבל אחרי
הסלוגן האחרון
הם אמרו לי: 'מה
דעתך? רוצה עוד
אחד?' אז חשבתי
'בטח, זה רק עוד
סלוגן אחד...'
אבל הם המשיכו,
עוד ועוד
ועוד!!!"
מתוך: "איך
התמכרתי
לסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.