את אומרת שהכל שונה עכשיו
ואני רק שמה לב לכוכבים שמשתקפים לך בעיניים
(כמה פיוטית אני יכולה להיות ברגעים הכי לא קשורים)
ישבנו בכינרת, על המזח שלנו, ואת אמרת שהמים שחורים וכמה שזה
לא תואם את כל השירים שכתבתי עליה.
אני רק הסתכלתי עלייך וחשבתי כמה מהר הלילות שלי עוברים מאז
שאת כאן.
(תמיד ידעתי לשתוק ברגעים הכי לא מוצלחים)

תנזל לתוכי שוב, ככה זה כשהאני שלך והאתה שלי מתמזגים.
(ת
  פ
    ו
     ס
        א
          ו
           ת
             י    
               ע
                 כ
                   ש
                      י
                        ו
                          א
                             נ
                               י                      
                                  נ
                                    ו
                                      פ
                                        ל
                                          ת)

היא אהבה להקשיב לי מקריאה לה שירים. אהבה לשמוע איך הקול שלי
מתנגן בכל פעם שאני מזכירה את השם שלך. (טוב נו, כל אחד
והסטייה שלו.)

(אתה היית הסטייה הכי גדולה שלי.)

חורף עכשיו. צמרמורת.
(נפרדנו בכלל בקיץ אבל גם לי מתחשק להישמע בנאלית לפעמים)

ילדות רחוקה של אישה נשכחת על אמצע כביש שומם שלצורך העניין
נקרא לו "חיים".
אין לי אוויר, טובעת בים של פרצופים זרים.
תנשום אותי עכשיו.

מכחולים של מוות, הלב שלך שותת אליי. ציירי אותי עכשיו כמו
המונה ליזה כדי שתוכלי לזכור את הבכי שלי גם אחרי שאלך. הדמעות
שלך קיבלו כנפיים, את אומרת שהן דומות לפרפרים (ולי כבר שנים
שלא היה פרפרים בבטן ממישהו).

את כל-כך יפה כשאת בוכה,
(זה מדהים איך הבנאליות חוגגת ברגעים אבסורדיים שכאלה)
ממש מתחשק לי לכתוב עלייך שיר לפעמים.

איזה יופי שהמילים יכולות להיות כה דומות לפעמים.
ב                                י    ר
 א                           ל        ע
   נ                      א              ל
    ל                   ב                   י
     י      א נ א ל י
(אם לא הבנת לא נורא, גם אני אף פעם לא הבנתי למה הלכת.)

גם לי מתחשק לפעמים לנשק תלתלים וללכת.