ראשי קודח, רוצה לבכות, רוצה לצרוח,
לבי בוגד בי, רגשותיי מקשים עליי,
לו רק יכולתי לשחרר את המתח
להקל על מוחי הפועם בחוזקה בראשי...
הכאב מחלחל ברחבי גופי,
צמרמורות מתגנבות במעלה גבי,
לא מצליחה לחשוב בהגיון.
יכולתי להתקדם, להתפתח,
אך כל עוד היית לצידי,
אני מנוטרלת... מנוטרלת מכל רגש,
מנותקת מכל מחשבה.
כמה הייתי רוצה את אהבתך כחיזוק,
אך בלא ברירה - ננטשתי.
אתה חסר כל רגש, חסר אהבה,
חייך אינם חיים אמיתיים,
לו רק היו לך חברים כנים,
שהיו איתך גם בזמנים הקשים.
למד לקח לעתידך, שישתפר,
הזמן חולף, הוא ממהר.
כך שאינך כבר לצידי, נעלמת מזמן,
וכעת אני בודדה בחשיכה,
והאביר שלי, אתה, הלכת לי לאיבוד.
האם לצאת בחיפושים אחריך,
אינני יודעת, כיוון שגרמת לי רק לרע,
איני רוצה אותך בחיי עוד.
הייה שלום, מושא אהבתי.