בפרץ של חולשה,
הוא רגע אחד של תומה,
מבט נוסף של מרחק
ולידתה של אשליה.
נסתובב שוב מעצמו
ברז של חלומות,
גם סגור וגם דולף טיפות קטנות,
ערבויות לפריצת דרכים
שיישארו מרחבים של שדות זהב,
שאינם מעובדים.

במרחק אצבע אחת מן העולם,
משקיף על הנעשה בדאגה,
שכחתי כיצד לנתב שערי שובע,
כך שיפרו רעב חדש,
שיוולד רענן אל האוויר המנוכר
של מדבריית ההגשמה,
היא עוד טיפה סוררת
שלמרות כל אוצרות העבר
שחייבו לימוד מעצור,
העזה וחלחלה מעבר למחסום שערי הלב,
דמעה בעדינות לפני בוא רקבון.