תראה, היא אמרה, כל הדרורים מתים. על רצפת החצר היו מונחות
עשרות פקעות כדוריות אפורות, שפלומתן מתבדרת ברוח. הוא הרים
מבטו לעץ האורן הכהה שבין ענפיו נהגו לקנן. על רקע השמיים
התכולים, הבהירים כפלדה הוא נראה כמו מנורה בעלת אהיל ירוק
המפזרת צל. אף ציוץ לא נשמע. צריך לחקור את זה, הוא אמר, מישהו
כנראה פיזר זרעונים מורעלים, או שכולם חלו במחלה, הדביקו אחד
את השני. יש אחד חי, היא הצביעה. על האדמה ליד שיח הדס אפל
ומאובק פירפרה ציפור קטנה. כנפיה רעדו ורגליה הדקות גיששו
באויר. היא ניגשה אליה. אל תרימי אותו, הוא פקד. מי יודע איזה
מחלות יש להם. אבל אולי אפשר להציל אותו, היא התרחקה מהדרור
וניצמדה אליו. הוא ימות כמו כולם. הוא אמר. אין לו סיכוי.
לקראת ערב כשחזרו מהעבודה היה האורן קודרני ואטום. הרוח שנשבה
בשיחים כמו לא נגעה לצמרתו האדירה. רק אוושת מחטים מהוסה נשמעה
מאמירו. לפחות הם לא יחרבנו יותר על שביל הכניסה, הרהר. תראה,
היא הצביעה, הדרורים נעלמו. הגינה שהיתה מנוקדת בבוקר בכתמי
נוצות אפורים היתה עכשיו שחורה וריקה. אולי הם רק התעלפו, היא
אמרה, ובצהריים התאוששו ועפו למקום אחר. לפי דעתי זו העיריה,
הוא ענה. מישהו צלצל לעיריה והזמין אותם כדי שלא יהיו מפגע
תברואתי. או שאולי... חתולים. חתולים? היא שאלה. כן הוא אמר
ושילב את זרועה בזרועו מושך אותה למעלה לדירה. פתאום נפל עליהם
מן מהשמים. פתאום יש להם המון עוף. זה איום נורא, היא אמרה
והדליקה את האור בחדר המדרגות.
בהפסקה לפרסומות היא הסתכלה עליו ושאלה, אתה בטוח שלא יכולנו
להציל אותו. את מי, הוא ברר, וחתך את השניצל. את הדרור הקטן
שרעד, היא השיבה, כשאני חושבת שאיזה חתול תפש אותו כשהוא חי,
הלב שלי מתחיל לרעוד. אמרתי לך, הוא אמר אוחז במזלג, לא היה לו
שום סיכוי. ככה זה בטבע. אם אתה חזק אתה שורד. אם לא אתה מת.
וראית אותו, הוא היה חלש, חצי מת. אם חתול תפש אותו, אז הוא רק
עשה לו טובה. קיצר לו את היסורים. היא רצתה להגיד עוד משהו,
אבל הפרסומות נפסקו.
למחרת בבוקר כשירדו במדרגות למכונית, הם נתקלו בשכן שהוריד את
הזבל. ראיתם אתמול את הדרורים, שאל השכן. כן, היא אמרה,
מסכנים. מסכנים? זעף השכן, אחד מהם חנק את הקטור. רגע לא
השגחתי וכבר הוא חטף אחד ובלע. אחר-כך הוא שכב בבית וילל
שעתיים. מזל שלקחתי אותו לוטרינר. עוד קצת והדרור הזה היה הורג
אותו. ומה שלומו? התעניינה. רע מאד, הוא אמר, אבל הוא יצא מכלל
סכנה. את יודעת כמה עולה היום לאשפז כלב אצל וטרינר. את אמא
שלי היה יותר זול לאשפז בגריאטרית. אז אתה הזמנת את העיריה
לסלק אותם? הוא שאל. אני? אמר השכן, היו לי דברים חשובים יותר
לעשות מאשר לדאוג לזונות הקטנות, בזמן שהם נרקבו להם בנחת על
האדמה אני נאבקתי על החיים של הקטור. אוי, אל תשאלו אותי כמה
זה עלה.
ליד פח האשפה שכב חתול שחור מת, הפה שלו היה פעור בעווית של
כאב. לועו הורוד ושיניו החדות הזדהרו בשמש. אוי, אני לא יכולה
להביט, היא אמרה. אז אל תסתכלי, הוא אמר והסב את מבטו. מזל שלא
נתתי לך לגעת בדרור, הוא פתח את הדלת, תראי מה הם גרמו לשכונה.
קודם לכלב של שמואל ועכשיו לחתול הזה. בואי נקווה שיזמינו גם
בשבילו את העיריה. אחרת, אם זו מחלה זה יכול להתפשט. הם נכנסו
למכונית והוא התניע. דברים כאלה, המשיך, עושים לי חשק לעבור
דירה.