ארוכים הימים מהיום בו עזבתי
טועה מה נשאר מאז שהכל נגמר,
מה עשיתי עם עצמי ועם מה שהיה לי
עם הזמן שעבר, עם כל מה שיש בי.
במיטה הריקה, תחת חלון שלרוח נפרש
האויר המנשב אל גופי מביא צינה,
ואני שרוצה בך שוב לשקוע
מוותר על עוד חלום רחוק שנגנז.
עוטה עלי את מציאות יומי הקשה
כמו חליפת משוגעים רפה,
דמיונות ושעות בזמן לי קולע
וליבי מלא עצבות רגעית שתוכי בולע.
מה רבו הלילות מהרגע שנשארתי
לא גיליתי לעצמי מה נגמר לי מה נשאר,
לא אדע מה עשיתי עם כל מה שהיה לי
עם הזמן שכבר עבר וריחו שנעלם,
במה לא ניזכר, שממנו דבר כבר לו נותר
רק נהר של דמעות ובו אי שבזמן קפא.